ארבעת הצומות — מהות הימים וטעם תקנתם

ארבעה ימי צום קבעו חכמים לזכר הצרות שאירעו לעם ישראל סביב חורבן בית המקדש ואבדן הריבונות. הנביא זכריה מונה אותם כ'צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי', והם שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה ועשרה בטבת. שלושה מהם הם תעניות קלות שאינן אלא מן הבוקר ועד צאת הכוכבים, ואילו תשעה באב הוא תענית חמורה הנמשכת מן הערב, ובו נוהגים חמשת העינויים כיום הכיפורים. לצידם נמנית גם תענית אסתר, שאינה מן הצומות שתיקנו הנביאים אלא זכר לימי הצום של ישראל בימי מרדכי ואסתר, אך מנהג ישראל לנהוג בה כשאר הצומות הקלים.

טעם הצומות לפי הראשונים

הרמב"ם בהלכות תעניות מבאר שימים אלו נקבעו כדי לעורר את הלבבות לתשובה, ולהיות פתח לזכירת מעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו, עד שגרמו להם ולנו את הצרות. תכלית התענית אינה עצם הסיגוף, אלא שיהיה האדם מתבונן בדרכיו וחוזר למוטב. וכבר אמרו חכמים שכל הצומות עתידים להתבטל לימות המשיח, ואדרבה יהפכו לימי ששון ושמחה.

ארבעת הימים ומה אירע בהם

• שבעה עשר בתמוז — בו הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני (ובבית ראשון בתשעה בתמוז), וכן נשתברו הלוחות, בטל קרבן התמיד, ואירעו בו עוד צרות.
• תשעה באב — בו חרבו שני בתי המקדש, ובו נגזר על דור המדבר שלא ייכנסו לארץ.
• צום גדליה — בשלושה בתשרי, על שנהרג גדליה בן אחיקם וכבתה גחלת ישראל שנותרה בארץ לאחר החורבן.
• עשרה בטבת — בו סמך מלך בבל על ירושלים והחל המצור שהביא לבסוף לחורבן.

שלושה צומות קלים ותענית חמורה

שלושת הצומות הקלים — שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת — דינם שווה ברוב פרטיהם: מתחילים עם עלות השחר ומסתיימים בצאת הכוכבים, ואסור בהם רק באכילה ושתייה, אך מותר ברחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ושאר העינויים. תשעה באב לעומתם חמור ביותר, ונוהגים בו כל חמשת העינויים מן הערב. תענית אסתר נמנית עם הצומות הקלים אף שאינה מתקנת הנביאים, ומקילים בה יותר משאר הצומות בשעת הצורך.

מטרה רוחנית ולא רק הימנעות מאכילה

ראוי לדעת שעיקר עניינו של יום הצום אינו הרעב, אלא ההתעוררות. כתבו הפוסקים שמי שמתענה ואינו משנה את מעשיו, נמשל למי שטבל ושרץ בידו. לכן הימים הללו הם זמן מסוגל לחשבון נפש, לתפילה, לצדקה ולגמילות חסדים, ובעיקר לאהבת חינם שהיא תיקון לשנאת החינם שגרמה לחורבן. נהגו רבים להוסיף בימים אלו בלימוד התורה ובאמירת סליחות הקבועות לכל צום.

ההלכות המעשיות של כל צום מתחלקות לכמה תחומים: זמני התחלת הצום וסיומו, דין החלשים והחולים, דיני מעוברות ומיניקות, סדר התפילה וקריאת התורה, וכן דיני היחיד שאינו מתענה. בכל אלו יש פרטים רבים ולעיתים מנהגים שונים בין עדות ישראל, ולכן הלימוד בהם חשוב מאוד לקראת בוא הימים.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.