ארבע פרשיות התפילין: סדרן, כתיבתן וההבדל בין רש"י לרבנו תם

בתוך בתי התפילין כתובות ארבע פרשיות מן התורה, והן לב המצווה. נבאר אילו פרשיות הן, מדוע נבחרו, וכיצד מסדרים אותן בבתים.

ארבע הפרשיות

ארבע הפרשיות הכתובות בתפילין הן:

• "קדש לי כל בכור" (שמות יג) — העוסקת בקדושת הבכורות וביציאת מצרים, ובה מוזכרת מצוות התפילין: "והיה לך לאות על ידך".
• "והיה כי יביאך" (שמות יג) — אף היא ביציאת מצרים ובחובת זכירתה, ובה "והיה לאות על ידכה".
• "שמע ישראל" (דברים ו) — קבלת עול מלכות שמים ואחדות ה', ובה "וקשרתם לאות על ידך".
• "והיה אם שמוע" (דברים יא) — קבלת עול מצוות, ובה "וקשרתם אותם לאות על ידכם".

ארבע פרשיות אלו נבחרו משום שבכל אחת מהן נזכרה מצוות התפילין במפורש. הן כוללות את יסודות האמונה: ייחוד ה', יציאת מצרים, אהבת ה' וקבלת עול המצוות.

הכתיבה לשמה

הפרשיות נכתבות בידי סופר סת"ם על קלף, בכתב אשורי, בדיו כשרה, ולשמה — כלומר מתוך כוונה לשם קדושת תפילין. הסופר אומר לפני הכתיבה שהוא כותב לשם קדושת תפילין, וכן לפני כתיבת שמות ה' מקדיש אותם לשמם. כתיבה שלא לשמה פוסלת. אסור שתחסר או תתווסף אות, וכל האותיות צריכות להיות מוקפות גוויל ובצורתן הכשרה.

סדר הפרשיות בבתים

בתפילין של ראש, שיש בה ארבעה בתים, מסדרים את הפרשיות לפי הסדר הקבוע. דווקא בנקודה זו נחלקו הראשונים, וזהו שורש ההבדל בין תפילין רש"י לרבנו תם:

• שיטת רש"י (והרמב"ם): מסדרים את הפרשיות לפי סדר כתיבתן בתורה — קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע.
• שיטת רבנו תם: שתי הפרשיות האחרונות מוחלפות בסדרן — קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע.

ההלכה נפסקה כדעת רש"י, ועליהן מברכים ויוצאים ידי חובה. אך מנהג רבים מיראי השמים, ובפרט חסידים ובני עדות המזרח רבים, להניח גם תפילין דרבנו תם לאחר תפילין רש"י, כדי לצאת ידי שתי השיטות. אין מברכים על תפילין דרבנו תם, ומי שלא הגיע לדרגה זו אינו חייב בהן כלל.

סדר הפרשיות בשל יד

גם בתפילין של יד, אף שכולן בבית אחד, יש להקפיד שהפרשיות תהיינה כתובות לפי הסדר הנכון על הקלף האחד, וההבדל בין השיטות קיים גם כאן.

בחירת סוג התפילין ומנהג רבנו תם תלויים במנהג העדה והמשפחה ובהדרכת רב. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.