איסור ריבית בהלוואה והיתר עסקא

אף שמצווה גדולה להלוות, כל הלוואה בריבית בין יהודים אסורה באיסור חמור מן התורה. נאמר "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" (ויקרא כה, לז). דיני ריבית מבוארים בשולחן ערוך יורה דעה (מסימן קנט ואילך), והם מן הנושאים המורכבים והמעשיים ביותר בחיי המסחר היהודיים.

חומרת איסור ריבית

איסור ריבית הוא מן החמורים, ויש בו כמה לאווין — על המלווה, על הלווה, ואף על העדים והערב והסופר. חכמים אמרו שהמלווה בריבית כאילו כופר ביציאת מצרים. החומרה נובעת מכך שהריבית מנצלת את מצוקת הנצרך.

• אסורה ריבית בין יהודים, בין מלווה בין לווה.
• ריבית קצוצה — סכום קבוע מראש; חמורה מאבק ריבית.
• היתר עסקא הופך את ההלוואה לשותפות עסקית מותרת.

ריבית קצוצה ואבק ריבית

מבחינים בין "ריבית קצוצה" ל"אבק ריבית". ריבית קצוצה היא תוספת קבועה ומפורשת שהותנתה בשעת ההלוואה — והיא אסורה מן התורה, ואף יוצאה בדיינים. אבק ריבית היא צורות עקיפות הדומות לריבית שאסרו חכמים — והיא אסורה מדרבנן ואינה יוצאה בדיינים, אך אסור לעשותה לכתחילה.

ריבית מוקדמת ומאוחרת

אסורה אף ריבית שאינה כסף ממש: "ריבית מוקדמת" — מתנה שנותן הלווה למלווה קודם ההלוואה כדי שילווהו; ו"ריבית מאוחרת" — מתנה לאחר הפירעון כתודה על ההלוואה. אף הנאה שאינה ממונית עלולה להיכלל באיסור.

יסוד היתר העסקא

כדי לאפשר עסקאות כלכליות בין יהודים בדרך מותרת, תיקנו חכמים את "היתר עסקא". יסודו: במקום הלוואה בריבית, נעשית העסקה כשותפות — נותן הממון נחשב שותף בעסק, והרווח שהוא מקבל אינו ריבית אלא חלקו ברווחי השותפות.

זהירות מעשית

מצוי מאוד להיכשל בריבית בלא משׂים — בהלוואות צמודות מדד, בדחיית תשלום בתוספת, בעסקאות אשראי. לפיכך בכל עסקה שיש בה אשראי בין יהודים יש לערוך היתר עסקא כדין ולברר את פרטיו.

נמצא שאיסור ריבית הוא גבול חמור המלווה את מצוות ההלוואה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.