איסור עושק — עיכוב ממון הזולת המגיע לו

לצד איסור הגזל ציוותה התורה גם 'לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ'. עושק דומה לגזל, אך יש ביניהם הבדל מהותי. בגזל, האדם נוטל ממון מיד הבעלים בלא רשות. בעושק, הממון כבר נמצא ביד האדם באופן מותר מתחילתו — כגון שכר שכיר או פיקדון — והוא מעכב אותו ומסרב להשיבו לבעליו.

דוגמה אופיינית: פועל שעשה מלאכתו והמעביד מסרב לשלם לו את שכרו, או מעכב את התשלום שלא כדין. הכסף אמנם נמצא כעת ביד המעביד באופן מותר, אך מרגע שהגיע זמן הפירעון, עיכובו הוא עושק.

ההבדל בין גזל לעושק

הפוסקים ביארו את ההבחנה:

• גזל — נטילת ממון מיד בעליו בלא רשות, בכוח או בערמה.
• עושק — עיכוב ממון שהגיע לידו בהיתר, ומסרב להחזירו או לשלמו.

שני האיסורים חמורים, ולעיתים אדם אחד עובר על שניהם כאחד. התורה רצתה ללמד שאין די בכך שאדם אינו לוקח ממון בכוח, אלא עליו גם להשיב ולשלם בזמן את כל המגיע לזולת.

בל תלין — עיכוב שכר שכיר

חומרה מיוחדת יש בעיכוב שכר שכיר. התורה הוסיפה בכך לאווים נוספים, ונאמר 'לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר' ו'בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ'. הטעם: השכיר עני, ונפשו תלויה בשכרו, וכל עיכוב גורם לו צער גדול. כמה כללים:

• שכיר יום — יש לשלם לו בלילה שלאחר עבודתו.
• שכיר לילה — יש לשלם לו ביום שלאחריו.
• החובה לשלם בזמן חלה גם על שכר פועל וגם על שכר של בעל מלאכה ושכר שכירות.

המעכב שכר שכיר עובר על איסורים אחדים, ועל כן יש להיזהר מאוד בתשלום העובדים בזמן.

גם בעיכוב מתוך הזנחה

איסור העושק אינו דווקא בעיכוב מתוך רוע לב. אף מי שמעכב את התשלום מתוך עצלות, הזנחה, או אי-סדר, עובר על האיסור. על כן מוטלת על האדם חובה אקטיבית לדאוג שכל חוב שהוא חייב ישולם בזמנו, ולא להמתין שהזולת יבוא ויתבע.

עם זאת, אם אין לאדם כסף לשלם בזמן, ואינו מעכב מתוך רצון אלא מתוך אונס, יש בכך דינים מיוחדים, וצריך לברר כל מקרה לגופו אצל מורה הוראה.

היושר בתשלומים כעבודת ה'

איסור העושק מלמד שהיושר אינו מסתכם בהימנעות ממעשי רע, אלא כולל גם חובה חיובית לתת לזולת את המגיע לו בזמנו ובשלמותו. אדם ירא שמים מקפיד לפרוע את חובותיו, לשלם לעובדיו בזמן, ולא להחזיק בידו ממון של אחרים אף לרגע מעבר לנדרש. בכך הוא מקדש שם שמים ומראה שהוא נאמן בממונו כבדברו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.