איסור גיד הנשה — שורש המצווה והיכן הוא נמצא

איסור אכילת גיד הנשה הוא מן האיסורים העתיקים שבתורה, ושורשו במאורע שאירע ליעקב אבינו. לאחר מאבקו עם המלאך, נכתב בתורה כי 'נגע בכף ירכו בגיד הנשה', ועל כן 'לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך'. הרמב'ם מנה איסור זה במניין המצוות, והוא נאסר באכילה בלבד, אך מותר בהנאה.

מהו גיד הנשה

גיד הנשה הוא הגיד העובר על מפרק הירך של הבהמה, באזור שבו מתחברת עצם הירך לגוף. הגיד מתפשט מן הירך ויורד לאורך הרגל. בלשון חכמים נקרא 'נשה' מלשון נשייה ושכחה, ויש שפירשו מלשון התרוממות, על שם מקומו הגבוה במפרק. חשוב להבחין כי האיסור אינו רק על הגיד הראשי עצמו, אלא חכמים הוסיפו ואסרו אף את הקרומים והשומן הסמוכים לו, כפי שיתבאר בהמשך הסדרה.

היכן חל האיסור — בהמה, חיה ועוף

השולחן ערוך והפוסקים ביארו על אילו מינים חל איסור גיד הנשה:

• בהמה טהורה — כגון בקר וצאן — חייבת בניקור גיד הנשה, וזה עיקר הדין הנוהג למעשה.
• חיה טהורה — כגון צבי ואיל — אף בה נוהג איסור גיד הנשה, ואף שאין בה איסור חלב כבהמה, מכל מקום גיד הנשה אסור.
• עוף — אין בו גיד הנשה כלל, לפי שאין לו כף ירך בצורה המחייבת. לכן בעוף אין צורך בניקור גיד הנשה.

נמצא שהשאלה המעשית בניקור עוסקת בעיקר בבהמה ובחיה, וברגליהן האחוריות, שכן הגיד נמצא בירך.

בשתי הירכיים — דאורייתא ודרבנן

נחלקו חכמים אם האיסור מן התורה חל בשני הירכיים, או רק בירך הימני, שבו נגע המלאך. למעשה הוכרע בשולחן ערוך כי גיד הנשה אסור בשתי הירכיים, אלא שיש הסוברים שבירך השמאלי האיסור מדרבנן בלבד. בכל אופן, להלכה מנקרים את שני הירכיים, ואין נפקא מינה מעשית בכך לעניין החיוב לנקר.

מדוע נוהגים שלא לנקר את הרגליים האחוריות

מאחר שניקור גיד הנשה והשומן הסמוך לו מלאכה דקה ומורכבת היא, ודורשת בקיאות רבה, נהגו בקהילות רבות — ובמיוחד בחוץ לארץ — שלא לטרוח בניקור הרגליים האחוריות כלל, אלא למכרן לאינו יהודי. הסיבה היא חשש שמא לא ינקרו כראוי, ויישאר מן הגיד או מן החלב האסור. במקומות שבהם ישנם מנקרים מומחים ומוסמכים, מנקרים את הרגל האחורית ומשתמשים בה. הכרעה זו תלויה במנהג המקום ובפיקוח הרבני.

חומרת האיסור והקנס

האוכל גיד הנשה כשיעור כזית במזיד חייב מלקות, וכן ביארו הפוסקים את שיעור החיוב. גם משום כך הקפידו מאוד על מלאכת הניקור, ולא הקלו בה ראש. למעשה, אדם פרטי אינו עוסק בניקור בעצמו, אלא סומך על מנקר מומחה ומוסמך, וזהו הנוהג הרווח בכל הקהילות.

בסיכום, גיד הנשה הוא איסור תורה הנוהג בבהמה ובחיה טהורה, בשני הירכיים, ואינו נוהג בעוף. הוצאתו דורשת מומחיות, ולכן רוב הציבור סומך על מנקרים מוסמכים או על בשר שכבר עבר ניקור תחת השגחה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.