אחדות הבורא — העיקר השני וביאור שמע ישראל

העיקר השני מבין שלושה עשר עיקרי האמונה הוא האמונה באחדות הבורא. לאחר שהכרנו בעיקר הראשון שיש מצוי ראשון, בא העיקר השני ללמדנו שמצוי זה הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין אחדות כמותו בכל הנמצאים.

אחדות שאין כמותה

הרמב"ם הדגיש כי אחדות הבורא אינה כאחדות של דברים אחרים. כשאנו אומרים על גוף מסוים שהוא 'אחד', עדיין הוא מורכב מחלקים, ואפשר לחלקו או למנות בו תכונות נפרדות. לא כן אחדות הבורא: היא אחדות פשוטה לחלוטין, שאין בה ריבוי, אין בה חלקים, ואי אפשר לחלקה כלל. הבורא אחד בתכלית הפשטות.

משמעות הדבר היא גם שלא ייתכנו שתי רשויות בעולם, ולא כוח עצמאי הפועל כנגד הבורא. כל מה שקיים בעולם — לרבות הכוחות שנראים לעתים כמנוגדים — הכול מקורו אחד, ברצונו של הבורא יתברך.

לב פסוק שמע ישראל

אחדות הבורא היא תוכן הפסוק המרכזי שאומר כל יהודי פעמיים ביום: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. בקריאת שמע אנו מקבלים על עצמנו את עול מלכות שמים ומעידים על אחדותו של הבורא. נהוג להאריך בקריאת המילה 'אחד' כדי להמליך את הבורא בכל הכיוונים — בשמים, בארץ ובכל קצוות העולם.

מנהג זה מבטא רעיון עמוק: אחדות הבורא אינה רק עניין מספרי, אלא הכרה שהוא מולך על הכול ואין מקום פנוי ממנו. כל המציאות כולה נתונה תחת הנהגתו האחת.

שלילת ההגשמה והשיתוף

מן העיקר הזה נגזרת השלילה של כל צורת שיתוף בעבודת ה'. אין לצרף לבורא שום כוח אחר, ואין לעבוד אלא אותו לבדו. כל אמונה המייחסת ריבוי רשויות, או המצרפת אל הבורא שותף כלשהו, סותרת את העיקר השני.

• אין שתי רשויות ואין כוח עצמאי הנוגד את הבורא.
• אין לצרף שום שותף בעבודת ה'.
• אחדות הבורא היא פשוטה ומוחלטת, ללא חלקים.

השפעת העיקר על חיי האדם

ההכרה באחדות הבורא משפיעה עמוקות על תפיסת עולמו של המאמין. היא מלמדת שכל המאורעות בעולם — גם אלו הנראים סותרים — נובעים ממקור אחד ובעלי תכלית אחת. אין כוח של 'מקרה' עצמאי, ואין יד זרה המתערבת בהנהגת העולם. הכול נתון תחת השגחת הבורא האחד.

תפיסה זו מעניקה לאדם יציבות פנימית ושלמות בעבודת ה'. הוא יודע שאל מי הוא פונה בתפילתו, ולמי הוא מייחס את כל הטוב שבחייו. אחדות הבורא היא אפוא יסוד מרכזי באמונת ישראל, המבדיל בינה לבין תפיסות אחרות לאורך הדורות.

בכל הנוגע ללימוד מעמיק בענייני אחדות הבורא ועבודת ה' הנובעת מכך, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.