אדם המזיק — מועד לעולם בין שוגג בין מזיד

בין כל אבות הנזיקין, אדם המזיק הוא החמור והמקיף ביותר. הכלל הגדול הוא: "אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן". כלומר, אדם שהזיק את ממון חברו חייב לשלם נזק שלם, ואין הבדל אם הזיק בכוונה או בשגגה. אחריותו של האדם על מעשיו רחבה בהרבה מאחריות בעל הבהמה על בהמתו.

יסוד החיוב — מועד לעולם

בניגוד לשור התם שמשלם חצי נזק עד שיועד, האדם נחשב "מועד" מתחילתו ולתמיד. הטעם: לאדם יש דעת והוא בר־שמירה על עצמו ועל מעשיו. לכן גם אם הזיק בשוגג, כל עוד היה בידו להיזהר, חייב. החיוב הוא נזק שלם, הנגבה ממיטב נכסיו של המזיק.

ישן ומתעורר

הכלל "בין ער בין ישן" קובע שאדם הישן והזיק חייב — למשל אם נשכב לישון ושבר כלים שהיו לידו. ואולם הפוסקים מבחינים: אם הניח אדם אחר כלים לצד הישן לאחר שכבר נרדם, יש בכך פטור, שכן הישן לא פשע. ההבחנה היא בין מצב שבו האדם יכול היה להיזהר לבין מצב שבו לא היה בידו כלל לדעת מראש.

• הזיק בכוונה — חייב נזק שלם.
• הזיק בשגגה — חייב נזק שלם, אם היה בידו להיזהר.
• הזיק באונס גמור — יש בכך פטור לדעת רבים מן הפוסקים.

גדר האונס

הראשונים נחלקו עד היכן מגיע חיוב האדם המזיק. יש שאמרו שאדם חייב אפילו באונס גמור, ויש שחילקו: באונס שהוא קרוב לפשיעה חייב, אך באונס גמור שאין כל אפשרות להיזהר ממנו — פטור. למשל, אדם שנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה ושבר כלי, יש בו צד פטור. הכרעה בשאלות אלו תלויה בנסיבות המדויקות.

חמשה דברים בחובל באדם

כאשר אדם חובל בחברו עצמו ולא רק בממונו, מתווספים דינים נוספים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת. חמשה תשלומים אלו ייחודיים לחבלה בגוף האדם, ואינם נוהגים בנזקי ממון רגילים. גם כאן האדם מועד, אך אומדן התשלומים נעשה על פי כללים מפורטים שבחושן משפט, ולעיתים נדרש מומחה לאמוד את הנזק.

אחריות מוסרית מעבר לחיוב הממוני

חכמים הדגישו שאדם המזיק אינו רק חייב ממון, אלא גם עליו לפייס את הניזק ולבקש מחילה, במיוחד כשהדבר כרוך בצער או בבושה. הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק כותב שאף שהמזיק שילם את כל הנזק, אין לו כפרה עד שיבקש מן הנפגע וימחל לו. בכך מתחבר דין הממון לתחום שבין אדם לחברו במלוא עומקו.

דין "אדם מועד לעולם" מלמד על מידת האחריות הגדולה שמטילה התורה על האדם כלפי סביבתו וכלפי רכוש זולתו. הזהירות שלא להזיק היא ערך מרכזי, ובמקום שנגרם נזק יש לשלמו במלואו ולפייס את הנפגע. בכל מקרה מעשי של חבלה או נזק, ובמיוחד בשאלות של אונס ופטור, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.