תפסיקו לבקר את כולם לפחות לא ליד הילדים

באחת הפעמים הופנה אלי תלמיד, שהמחנך בכיתתו דיווח שיש לו טענות רבות על חבריו, ביקורת על התנהגותם, כשזו כלל לא קשורה אליו.

"הדבר מפריע לי מאד" – המשיך המחנך והסביר – "אי אפשר לנהל כיתה כשבכל שיעור ובכל הפסקה הילד רק מתלונן על חבריו".

מאחר וידעתי שהמצב החברתי בכיתה הוא סביר, החלטתי לערוך תצפית במהלך שהות הילד בכיתה, בחצר, בהפסקות ובמשחקי חברה.

נוכחתי לדעת שהילד נמצא בעמדת שופט, ומתוך התייחסות שיפוטית הוא מנהל את חיי חבריו ומחלק להם ציונים על מעשיהם בצורה ביקורתית, 

לאור הנתונים הנ"ל, הועלתה השערה בראשי שכנראה הילד צופה במצבים דומים לאלו, בסביבתו הקרובה, בתחום המשפחה, מתוך הנחה שישנם כנראה ביטויים רבים של ביקורת בין ההורים עצמם בנוכחות הילדים, או מצד ההורים כלפי ילדיהם, כאשר התלמיד משליך ביטויים אלו על חברי כיתתו. לאחר שהתבררה נכונות השערתי, החלטתי לבנות מול ההורים תוכנית מעקב שבועית, בה ההורים יבקרו את עצמם בסתר ולא בגלוי בנוכחות הילדים, והמילים הפוגעניות בבית לא ישמעו כלל, לפחות לא במחיצת הילדים. במקביל, קיבל הילד פנקס, שהוא התבקש לרשום בכל יום דברים חיוביים שהוא רואה בחבריו, ובצוות ההוראה ב'תלמוד תורה'.

התוצאה לא איחרה לבוא, כבר בשבוע הראשון – התנהגותו השתפרה פלאים, בימים הראשונים ירדו תלונותיו של התלמיד באופן משמעותי, כאשר בסוף החודש כבר נמנע הילד מלבקר את חבריו.