שמות בעלי החיים

מאין הגיעו שמות בעלי החיים?

כאשר אדם הראשון קבע את שמות בעלי החיים, כמסופר בספר בראשית, ידע בחכמתו לכוון לאמת לפי אותיות שורשו הרוחני של כל בעל חיים.

 וכאמור בתורה: "וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ". ולא נאמר 'כך יהיה שמו'. אלא הוא שמו באמת, מיסוד טבעו.

 לפי שהשכיל אדם הראשון להבין את שורשיו הרוחניים של כל בעל חיים לפי מראהו ולפי התנהגותו, ומתוך כך ידע לבחור באותיות המסוימות שצירופיהן הביאו לבריאתו, ועל פי זה קרא לו שם. ו

הדוגמאות של שמות המבטאים את מהותו של כל בעל חיים

אריה: מטיל יראה (אותיות אריה) בהופעתו. 'אריה' בגימטריה 'גבורה'.

בהמה: בה מה. בה כל מהותה. להורות שלא שייך בה התפתחות מחשבתית ועליה רוחנית כמו באדם החושב ובוחר. אלא מה שבה זה מה שיהיה תמיד.

גמל: ג'-מעל. גבעה מעל. זוהי דבשתו. ומהיבט הלכתי: גירה-מעל. זני משפחתו הם היחידים מכל בעלי החיים שהינם מעלי גירה מבלי להפריס פרסה. וגם: מסוגל להיגמל זמן רב ממזון ושתיה. בנוסף: גומל טוב הוא למיטיב לו, ומשרתו נאמנה.

דג: ד' (מתחת קו האמצע) ג' (פריסת קורת גג). חי מתחת פני המים.

זבוב: זב-וב. האות ב' היא אות החלוקה. זב ומחלק מלכלוך טינופו למקום ישיבתו. גם הצליל שמשמיע, ז,ז, נרמז בשמו.

חזיר: אותיות חי-זר. חי רק את עצמו וזר לכל סובביו. ח' (מלשון חטא) זר. משפיע על אציל נפש הניזון מבשרו את תכונותיו השליליות: תכונות המיאוס והזרות. וגם: כשרוצה להביט לאחוריו או לצדדיו, מחזיר כל גופו.

חסידה: מתחסדת עם חברותיה ומסייעת להן; אדיבה ומעניקה.

חתול: מחתל (עוטף, מכסה) את יציאותיו.

כלב: כ-לב, כמו לב. כל-לב (האות ל' משמשת פעמיים), כולו לב. רגיש לבעליו, נאמן ומסור לו. וגם: כל-ב'. כולו-בית. חש במהותו אחריות על שמירת הבית.

נמלה: עמלה בנמיכות מבלי להשמיע קול ולהתבלט (האות נ' המבטאת נמיכות וענוה באה כאן במקום האות ע' שבמילה 'עמלה'. האות ע' העמוקה והמורגשת, מבטאת חומריות, כבדות ועייפות. אך היא חרוצה ופעילה מבלי להראות סימני עייפות). וגם: נ-מלה. נוהגת למול את קצה הנבט שבגרגר החיטה, ורק אחר-כך מניחה אותו בקינה, כדי שלא ינבוט מלחות הקן ואז לא ישמש למזון.

עז: העז שבבהמות. ומסמל את מידת הדין. (ולפיכך הכבש – רחמים, והעז – דין, שימשו לכפר על ישראל בבית המקדש).

עכביש: שְׂמָמִית בלשון התורה. לפי שממית והורג חרקים הנופלים ברשתו, ולפי שטווה קוריו בעיקר במקומות שוממים.

עכבר: עכב-בר (מזון), עכב-בור. מעכב לעצמו מזון אחרים, שחוטף ונוטל לבור מחבואו

עקרב: ע'-קרב. ערוך לקרב באמצעות עוקצו ולסתותיו. וגם: ע'- קרב, עוקץ קרב. ומהיבט אחר: עקר- ב'. עקר-בית. מבהיל בהופעתו ועוקר אנשים מביתם.

פיל: מתנשא כנפיל (ענק), ומפיל אימה על סביבתו.

פר: פורץ (פ') בראשו (ר') קדימה.

ציפור: על שם הצליל שמפיק: "ציף". ומכאן "צפרא", שביאורו "בוקר" בארמית, לפי שמשכימים באור בוקר ומצפצפים.

צפרדע: ציפור-דעה. שיש בה דעה להשמיע קולה רק בחשכה ולהפסיק קרקורה בבוקר (ראה ביאור "ציפור"), לבל תתגלה.

צרצר: קולו החוזר על עצמו מצר את לב השומע שוב ושוב. וגם: על שם הקול שמשמיע, "צרר" ושוב "צרר".

קוף: על שם אות החקיינות, האות ק'. (משום תכונתו לחקות הפך שמו להיות כינוי לחקיין. ומכאן מקור המילה "קופי" באנגלית שפירושו "להעתיק", מבלי שייזכר שורשו העברי).

שועל: מלשון "במשעול הכרמים". שביל הליכה נסתר. וזוהי תכונתו המיוחדת של השועל ללכת בשיטות המטעות את רודפיו ולהיעלם מפניהם. שובבות זריזותו ואי נכונותו לקבלת מרות נרמזו גם הם בשמו: "שועל" – "שוא-עול" (בפרט לפי הגיית יוצאי תימן "שועול"). לעיתים הוא מעמיד פני מת כאילו נכנע, אך לשוא... ברגע שיתאפשר לו, יקפוץ ויברח.

("הידברות"- הרב זמיר כהן)