מעשה שהיה כך היה: בנו הקטן של יהודי בשם ראובן חלה ועמד בפני ניתוח. האיש, שהיה אדם אמיד, פנה אל ידידו שמעון, שמכיר אנשי רפואה ומנתחים מומחים, וביקש ממנו לברר עבורו אצל איזה מנתח כדאי לעבור את הניתוח.
נתח הטוב ביותר. הוא החליט לשמוע לעצת ידידו, ואף שילם לו שכר הגון עבור שירות הייעוץ.
ובכן, ראובן טס עם הילד לאותה מדינה, ונותח בהשמעון הציע לראובן לטוס עם בנו למדינה רחוקה ולהינתח באופן פרטי אצל מנתח עולמי, שנחשב למומחה הגדול ביותר באותו תחום רפואי.
ראובן הבין לתומו, שכפי הנראה בנו נתון בסכנה גדולה, ולכן שמעון מייעץ לו להרחיק לכת עד ל
מצלחה רבה על ידי המנתח המומחה.
לאחר שחזרו ארצה, נודע לראובן שלא היה מדובר בניתוח ממש מסובך וקריטי, ואף יועץ רפואי לא היה ממליץ לנסוע לחו"ל עבור ניתוח כזה, כך שלא הייתה הצדקה להוציא סכומים גדולים כל כך עבור הניתוח...
עכשיו תובע ראובן משמעון להשיב לו את דמי הייעוץ, וגם את ההוצאות המיותרות של הניתוח והנסיעות; "היינו יכולים להסתפק במנתחים מעולים מהארץ, ובכך היינו חוסכים ממון רב! הסכמתי לנסוע לחו"ל למנתח העולמי נבעה רק מההמלצה המוטעית שלך, כי סברתי לתומי שבני נתון בסכנת חיים ממשית..."
ים לקנות בעצמו מכונת ניסור והעמידה במפעל שלו... השקעתו של רפאל ברכישת המכונה החדשה התבררה כמיותרת, כי לא היה לו שימוש במכונה הגדולה, שכן כדי לבצע את ההזמנות הקטנות שהוא מקבל, די לו במכונה הישנה והקטנה שמעון הצטדק וטען: "חשבתי לעצמי, שמכיוון שברוך ה' הינך די מבוסס כלכלית, אם כן מדוע שלא תטוס עם הבן אל המנתח הטוב ביותר... והינה כי כן, תהילות-לאל קיבלת את התמורה המלאה להשקעתך, ומדוע אפוא שתתבע אותי לשלם?!"
עם מי הדין?
תשובה
לפני כמאה שנה, פנה סוחר עצים ששמו ניסים, אל בעל מפעל לניסור עצים ששמו רפאל, והציע לו לקנות מכונת ניסור חדשה, ענקית ומשוכללת. ניסים אמר שהוא יספק לרפאל כמות עצים גדולה לניסור, וכך שניהם ירויחו רווח עצום. רפאל אכן רכש במיטב כספו את מכונת הניסור, אך אז החליט שניסים ישתמש עד אז...
רפאל תבע מניסים לפצות אותו על הפסדיו. דין התורה ביניהם הגיע אל שולחנו של רבי אהרן וולקין הי"ד והוא פסק כדלהלן:
אף על פי שלרפאל היה די במכונה קטנה ופשוטה לביצוע עבודתו, ואין לו כל שימוש במכונה הגדולה, מכל מקום, ניסים אינו נחשב כ"מזיק", שכן אדם אינו נחשב כ"מזיק" אלא אם כן הזיק את גוף הממון של הזולת, באופן שהממון הלך לאיבוד ונפסד. אבל בנידון שלפנינו, הכסף שהוציא רפאל לא הלך לאיבוד והופסד, אלא הוא שימש להשבחת העסק על ידי המכונה החדישה, והשבח הזה אכן מונח וניכר בעסק... ומכיוון שניסים לא התחייב בחיוב גמור ובקניין לספק לרפאל עצים לניסור, הרי שאין לחייבו מחמת עצתו בלבד, כשאין כאן חיסרון. עד כאן דברי ה"זקן אהרן".
ונראה שכעין זאת ייתכן לדון גם בעניינינו, כלומר: לאחר שהילד כבר נותח אצל המנתח הטוב ביותר, והניתוח אכן הוכתר בהצלחה, הרי שראובן קיבל את התמורה המלאה לכספו, וממילא אינו יכול לתבוע את שמעון.
עם זאת, נראה ששמעון צריך להשיב לראובן את דמי הייעוץ שקיבל, כי היה מוטל עליו להציע בפניו את שלל האפשרויות וההמלצות, גם הפחות יקרות, ולהודיעו כי ישנם מומחים נוספים גם בארץ שיכולים לבצע את הניתוח במיומנות. ומשלא עשה כן, הרי שלא סיפק לראובן את המידע האמין שעליו הוא קיבל שכר, וממילא עליו להשיב את השכר. כמו כן, שמעון צריך לפייס את ראובן ולבקש ממנו מחילה.
לסיכום: שמעון צריך להשיב לראובן את הכסף שקיבל עבור נתינת הייעוץ שלו, אך אינו צריך לשלם לו עבור ההוצאות המרובות שהיו כרוכות בניתוח בחו"ל.
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
וישלח
וישלח