מה שלא ידענו על חטא 'עץ הדעת'

ישנם החושבים בטעות שחטא עץ הדעת היה חטא "קליל", מעין ילד שלא התגבר על יצרו ואכל משוקולד שאביו אסר עליו לאכול.

אך כמובן, אין זה הסיפור כלל וכלל! אדם הראשון היה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, אדם שעמד במדרגות רוחניות ובעומק השגה שאין ביכולתנו אפילו לתפוס. והשאלה נשאלת: איך ייתכן שאדם בדרגה עליונה כזו ייפול בחטא שנראה לכאורה כה פעוט ופשוט?

היסוד מבית מדרשו של הגר"א: כוונה לשם שמיים!

קטנים אנחנו מלהבין בעצמנו, אך מקובלנו מבית מדרשו של הגאון רבנו אליהו מווילנא (הגר"א), יסוד עצום במהותו של החטא:

לפני החטא, אדם הראשון לא החזיק ביצר הרע במתכונתו הנוכחית. הרע לא היה חלק ממנו. בזמנו, הכול ראו והרגישו באופן ברור שהרע הוא רע והטוב הוא טוב. הגבולות היו מוחלטים. הבחירה החופשית שהייתה לו דמתה לבחירה שיש לאדם כיום להכניס את ידו לתוך אש לוהטת – הכול יודעים שהאש שורפת, ואף בר דעת לא יעשה זאת סתם כך.

ודווקא משום כך – אדם הראשון עשה חשבון רוחני עמוק: הוא סבר שאם יאכל מעץ הדעת, הרע ייכנס לתוכו והוא ייחשף לעוצמה אדירה של יצר הרע ופיתוי. ואז – כשיעמוד מול הפיתוי הגדול הזה ויתגבר עליו למרות החושך – זו תהיה עבודת ה' בדרגה הגבוהה והנעלה ביותר!

הרי לבחור בטוב כשהכול גלוי ומואר זו לא "חכמה גדולה"; אבל לבחור בטוב מתוך מעמקי החושך והבלבול – זהו קידוש שם שמיים בדרגה שאין למעלה ממנה! כוונתו של אדם הראשון הייתה לטובה לחלוטין: להרבות כבוד שמיים ולעשות נחת רוח ליוצרו.

התשובה האלוקית: "אני אמרתי לא!"

אם כוונתו הייתה טהורה, מה היה החטא הגדול שזעזע את כל העולמות?

אומר הגר"א: הקדוש ברוך הוא אמר לאדם הראשון:

"נכון, כוונתך רצויה. אתה רוצה להרבות כבודי, להיחשף לרע כדי להתגבר עליו. הכול נשמע צודק והגיוני. אבל אני אמרתי לך לא! למה אתה עושה 'חשבונות'? הרי מה שאתה מבין – גם אני יודע, ויש דברים עמוקים שאינך יודע ואני יודע! כשאני גוזר גזירה ואומר 'לא' – הפירוש הוא לא, בלי פלפולים ובלי חשבונות!"

החטא של אדם הראשון היה ההסתמכות על ה"חשבונות" שלו מול ציווי מפורש של ה'.

מה הייתה התוצאה הנוראה? כתוצאה מהחטא הזה, הגבולות הברורים בין הטוב והרע הטשטשו לחלוטין. הרע נכנס פנימה, עד כדי התערבות בתוך הטוב, טשטוש מוחלט של הגבולות. מה שהוא רע ומזיק נראה לאדם כמשהו "טוב ומפתה", ומה שהוא טוב ואמיתי נראה לעיתים כנטל. זוהי התוצאה של אותם "חשבונות מוצדקים".

הלקח לחיינו: לשבור את מנגנון ה"חשבונות"

היסוד הזה נוגע במישרין לניסיונות של כל אחד מאיתנו ביום־יום.

בכל פעם שאדם הולך אחר יצרו הרע, הוא בעצם יודע את האמת. אז למה הוא מתפתה? מפני שיש לו "חשבונות"! הוא משכנע את עצמו ש"הפעם זה בסדר", ש"יש לי סיבה מוצדקת", או שאם יקשיב לקדוש ברוך הוא עד הסוף הוא יפסיד משהו בעולמו.

עלינו לזכור תמיד: בפעם הראשונה בהיסטוריה שאדם הלך בעצת היצר מתוך "חשבונות צודקים" – הוא המיט טרגדיה עולמית.

בכל פעם שאנו נכנעים ליצר מתוך חשבונות, היצר רק מתחזק, הגבולות מטשטשים עוד יותר, והבחירה הבאה הופכת לקשה פי כמה.

וכאן טמון עומק נפלא: עבודת ה' אינה נמדדת רק בגודל המעשים שאנו מבקשים לעשות, אלא בראש ובראשונה בנאמנות לרצונו יתברך. לפעמים דווקא הוויתור על ההיגיון האישי, על התחכום ועל ה"חשבונות", הוא הניסיון הגדול ביותר. כשיהודי מקיים את רצון ה' בפשטות ובאמונה, גם כאשר אינו מבין את כל החשבון – הוא מכניע את רצונו בפני רצון בוראו.

הדרך לנצח היא לחזור לתמימות של הציווי: כשהקב"ה אומר "לא" – זהו לא מוחלט, בלי חשבונות ובלי חכמות. זוהי עבודת ה' האמיתית: לעשות את רצונו יתברך לא מפני שהכול מובן לנו, אלא מפני שזהו רצונו. וככל שאדם זוכה לחיות כך, הוא מחזיר אל חייו את האור, הבהירות והיכולת להבחין באמת בין טוב לרע.