כיצד זוכים לשמוח בשמחת תורה

כתב הזוהר הקדוש (ח"ג לב), שיום שמחת תורה מתייחד יותר מכל החגים והמועדים כולם, בכך שבו יושב הקדוש ברוך הוא עם ישראל לבדם, ומי שיושב עם המלך לבדו, מה שהוא מבקש מהמלך הוא נותן לו. כלומר שביום זה מתגלה גדולתם ותפארתם של ישראל יותר מכל ימות השנה כולה, עד שהקדוש ברוך הוא יושב עם כל אחד ואחד מעם ישראל לבדו.

ולכן יום זה נקרא 'שמיני עצרת' - ותירגם אונקלוס 'כנישו' - שפירושו 'אסיפה', מפני שביום כזה גדול ונשגב שבו מתגלית גדולתם ותפארתם של כל יהודי ויהודי מעם ישראל, עליהם להתאסף ולהתאחד יחד - כי רק על ידי כך הם יכולים לזכות לקבל את האור העצום והנורא שמתגלה ביום זה, שבו הם זוכים שהקדוש ברוך הוא שוכן עמהם.

ומבאר מוהרנ"ת זיע"א (הלכות הו"ר ב), שזה הטעם שביום זה מרבים כל ישראל בהקפות וריקודים בשמחת התורה, מפני שעל ידי מידת האחדות  והאהבה אשר בין ישראל זוכים כולם לשמחה גדולה, כמבואר בליקו"מ (סא), וזה סיבת השמחה העצומה ביום שמחת תורה, כי אחדות זאת מתגלית דווקא ביום שמחת תורה, אשר בו מסיימים כל ישראל את התורה, ועל ידי כך מתגלית גדולתם ומעלתם של ישראל, מפני שכל התורה כולה, הרי היא מורכבת מכל נשמות ישראל, אשר לכל אחד מהם יש אות בתורה הקדושה, כמו שכתבו חז"ל במדרש (רות ח'), שבראשית ר"ת - בתורה יש ששים רבוא אותיות, כנגד ששים אלף נשמות ישראל, ואורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד הוא (זוהר אחרי ע"ג), ועל ידי כך מתגלה גדולתו של כל אחד מישראל, ונעשה מכך שמחה גדולה ועצומה בעולמות העליונים. (מתוך הספר "ישראל והזמנים")