חפירות חלק ג

אם אתה באמת רוצה לעלות שלב, תיגש מיוזמתך לדבר עם אשתך לכמה דקות מיד כשהיא מגיעה הביתה, ושוב כל שעה, גש אליה ושאל לשלומה ופטפט עימה קצת. בסוף היא תאמר לך, "די, כמה אפשר לדבר," כי היא זקוקה להרגיש שותפה, אבל ברגע שהיא רואה שאתה שותף שלה, היא יכולה לאפשר לעצמה למעט בדיבור. 

לפעמים האישה עלולה למצוא את עצמה בשיחה עם נהג המונית על דברים שאינם שייכים כלל לענייני הנסיעה, והדבר יכול להיות גם כאשר בעלה נמצא עימה. היא אינה מרגישה כלל שהיא עושה דבר שאינו מדרך הצניעות, אלא שקשה לה לשלוט על הדיבור. כדי למנוע זאת, יעשה הבעל בחוכמה וימצא נושא שיחה שמעניין אותה, וידבר עימה בזמנים אלו.

נשים זכו שהאות שלהן קדמה לאות של האיש, בזכות צניעותן. וכך כתוב: "רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי" (במדבר כו, ה).

רש"י: "הטיל הקב"ה שמו עליהם. ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה. לומר, מעיד אני עליהם, שהם מבני אבותיהם. אך לא מובן הרי שמו של הקב"ה מתחיל קודם ביו"ד ואז ה"א (י-ה-ו-ה) ולמה כאן קדם הה"א לפני היו"ד? כי באמת הנשים היו יותר צנועות מהאנשים והן מיעטו בדיבור שלא לצורך. לכן פרסם הכתוב את שלומית בת דברי שנדע שהיא לבדה הייתה פרוצה וכולן צנועות (ויקרא רבה לב ה). ואילו לגבי הגברים נאמר 'בוכים למשפחותיהם' – על עסקי עריות שנאסרו להם. לכן כשדיברו על סימן טהרת המשפחה קדמה הה"א של האישה ליו"ד של האיש" (כלי יקר).