בלשון רכה

נשמתו של יצחק

רבי יהודה אומר: כיון שהגיעה החרב על צווארו, פרחה ויצאה נשמתו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים ואמר "אל תשלח ידך אל הנער", חזרה נשמתו לגופו, והתירו וע

ככתר של זהב

כתוב בזוהר הקדוש על פרשת הקטורת: "אילו היו בני אדם יודעים כמה עליון מעשה הקטורת לפני הקדוש ברוך הוא, היו נוטלים כל מילה ומילה ממנה, והיו מעלים אותה עטרה על ראשם

דובים בקרניהן

רבי חנינא בן דוסא עני גדול היה, ואף על פי כן היו לו עזים. אמרו לו שכניו: העזים שלך מפסידות לנו. אמר להם: אם מפסידות הן, יאכלו אותן דובים, ואם אינן מפסידות, תעלה

בפי כל עובר ושב

"ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא" - מלמד שהקריא אברהם אבינו את שמו של הקדוש ברוך הוא בפיו של כל עובר ושב

הלילה הראשון

"וישכב במקום ההוא" - כתב רש"י: לשון מיעוט הוא. "שם שכב", אבל ארבע עשרה שנה ששימש בבית מדרשו של עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה. נמצא, שהלילה שבו נגלה אליו הסו

שלוש בארות

בכלי פשתן

בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, מפני שהיו קוברין אותו בתכריכים יקרים שאין ידם משגת, עד שהיו מניחין אותו ובורחין. עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש

מה שעשה בעצמו

אמרו חכמים על אברהם אבינו: כל מה שעשה לאורחיו בעצמו, שילם לו הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו; וכל מה שעשה על ידי שליח, שילם להם על ידי שליח. אברהם אמר בעצמו: "ואקחה

מריבת האבנים

"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". ולהלן נאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו", אבן אחת בלבד. אמרו חכמים: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת

דמעות המלאכים

"ויהי כי זקן יצחק, ותכהין עיניו מראות". ודרשו במדרש: בשעה שנעקד יצחק על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, ונשרו דמעותיהם לתוך עיניו, ומהן כהו עיניו. עברו עשרות שנים, ו