הרב הפלא ופלא 2 שמאל

אפילו כדור אנוש

אמר רב יהודה אמר רב: "כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש - מוחלין לו". ודור אנוש הוא הדור שבו הוחל לקרוא בשם עבודה זרה, החמור שבדורות שקדמו למב

כל השביעין

דרש רבי שמעון בן יוחאי: "כל השביעין חביבין". בימים - השביעי חביב, זו שבת. בשנים - השביעית חביבה, זו שמיטה. בשמיטות - השביעית חביבה, זה יובל. בדורות - השביעי חבי

שתים עשרה חלות

נהגו על פי האר"י הקדוש להניח על שולחן השבת שתים עשרה חלות בכל סעודה, כנגד שתים עשרה חלות לחם הפנים שהיו נערכות בהיכל. ואמרו חכמים: שולחנו של אדם מכפר עליו כמזבח

בלשון רכה

אמר רבה בר בר חנה: שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: "עישרתם? עירבתם? הדליקו את הנר!" והוסיפה הגמרא תנאי אחד: "וצריך למימרינהו בניחותא" - חיי

אפילו כדור אנוש

אמר רב יהודה אמר רב: "כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש - מוחלין לו". ודור אנוש הוא הדור שבו הוחל לקרוא בשם עבודה זרה, החמור שבדורות שקדמו למב

כל השביעין

דרש רבי שמעון בן יוחאי: "כל השביעין חביבין". בימים - השביעי חביב, זו שבת. בשנים - השביעית חביבה, זו שמיטה. בשמיטות - השביעית חביבה, זה יובל. בדורות - השביעי חבי

שתים עשרה חלות

נהגו על פי האר"י הקדוש להניח על שולחן השבת שתים עשרה חלות בכל סעודה, כנגד שתים עשרה חלות לחם הפנים שהיו נערכות בהיכל. ואמרו חכמים: שולחנו של אדם מכפר עליו כמזבח

בלשון רכה

אמר רבה בר בר חנה: שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: "עישרתם? עירבתם? הדליקו את הנר!" והוסיפה הגמרא תנאי אחד: "וצריך למימרינהו בניחותא" - חיי

ה' ניצב עליו

"והנה ה' נצב עליו" - בעל התניא כותב שיזכור האדם תמיד: "והנה ה' נצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". וכשיזכור זאת לפני כל מע

איש תם

"ויעקב איש תם" - רבי נחמן מברסלב היה אומר: עיקר היהדות - לילך בתמימות ובפשיטות, בלי חכמות ובלי התחכמויות, ולעשות את רצון ה' בלב שלם. וזו התמימות שעמדה ליעקב מול

גשר צר מאד

רבי נחמן מברסלב לימד: האדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר - שלא יתפחד כלל. בכל מעברי החיים, גם כשהדרך צרה והמכשולים רבים, ילך האדם בבטחון, ולבו סמוך

האהבה המסותרת

בעל התניא כותב: בכל יהודי, אפילו קל שבקלים, טמונה אהבה מסותרת לקב״ה, ירושה לנו מאבותינו. ולכן, כשבא ניסיון של כפירה חלילה, אפילו יהודי פשוט מוכן למסור את נפשו ו

מי שירא מבשר ודם

​הירא והחרד מבשר ודם, הוא מסבב מוקש ומכשול לנפשו, ומביא עליו צרה, אף על פי שלא היתה ראויה לבוא עליו. ומי האיש הירא ושם ה' מבטחו, ינצל מן הצרה אף על פי שהיתה ראו

לשבור מידה שלא נשברה

"החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך"(משלי ד' י"ג) כי מה שהאדם חי, הוא כדי לשבר מדה שלא שבר עד כה. ולכן, צריך תמיד להתחזק. ואם לא יתחזק - למה לו חיים? (פירוש הג

כאילו דרתי ביניהם

בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה:"מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני!" ובזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה: "יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, ש

פרנסה ביושר

כלל-גדול לאדם,שלא יעשה תחבולות לאסוף כסף ועושר בלי-יושר, ויבטח בה' ביטחון-שלם, כי מיום שנגזר עליו לבוא לעולם-הזה,פסקו עליו אם יהיה עני או עשיר. ואם פסקו לו עושר

הכפירה היא מחשבה ילדותית.

מורי האר"י ז"ל היה מקפיד בעוון הכעס יותר מכל

בשעה שהקב

כל מה שה' יתברך מביא על האדם, אפילו חולי

מעיד אני עלי שמים וארץ,שהקב

מעלת הבטחון בה' יתברך:המקוה לה' יתברך, עושה נקב וסדק מתחת לכיסא הכבוד.

מעלת השמחה :אדם שרוחו עצובה, מראה בעצמו כאילו נושא עול - קשה, וכממאן

עיקר מלחמת היצר - על התפילה.