
לפעמים אדם נמנע בעל כורחו מלעשות טובה לחברו, והוא יוצא מזה שבור. ורק בלילה עצמו מתגלה מה היה מונח בכף השנייה. אברך יליד ניו יורק מספר: בגיל תשע עשרה נשלחתי ללמו
לפעמים אדם נמנע בעל כורחו מלעשות טובה לחברו, והוא יוצא מזה שבור. ורק בלילה עצמו מתגלה מה היה מונח בכף השנייה.
אברך יליד ניו יורק מספר: בגיל תשע עשרה נשלחתי ללמוד בישיבה בירושלים. בלי שום קרוב בארץ, המעבר היה קשה כפליים. באותה תקופה ראשונה הכרתי ידיד אחד, ירא שמים ובעל לב זהב, והוא זה שהפך לי את התקופה הקשה לזמן הכי שמח בחיי. הוא הכיר לי מארחים שהזמינו אותי לשבתות ודאג לי לחברותות.
כשהתארסתי נקבעה החתונה בארצות הברית, שם גרו שתי המשפחות. כל הזמן דאגתי, איזו חתונה תהיה לי, מי מחברי הישיבה יגיע עד לשם. נכנסתי לאולם, ושם חיכתה לי הפתעה שאיני מסוגל לשכוח. אחד עשר מחברי הטובים מן הישיבה הגיעו מארץ ישראל, ומעבר להם שלושה שולחנות מלאים בחברי ילדותי מאמריקה. לכל זה דאג הוא.
עברו שנים. אני יושב ולומד, נולדו לנו ילדים, והוא עדיין למד בישיבה בירושלים. ואז הגיעה הבשורה שהוא נושא אשה. שמחנו שמחה גדולה. החתונה נקבעה באולם שהוא שעת נסיעה מן הבית שלנו.
כאן מתחיל הסיפור. בימים שלפני כן היינו טרודים, אחת הבנות היתה חולה, ולא יצא לנו לדבר על החתונה המתקרבת. ביום החתונה יצאתי מן הכולל מוקדם, כי ידעתי שהנסיעה באוטובוס תיקח זמן. נכנסתי הביתה וראיתי את אשתי מתארגנת לצאת, והיא אמרה לי במבט צופן סוד, טוב שדווקא היום חזרת מוקדם. סידרתי לילדים שמרטף, יוצאים.
בחוץ חיכתה מונית. אשתי פתחה את הדלת והכריזה בחגיגיות, יום נישואין שמח. שאלתי לאן נוסעים, והיא אמרה, הפתעה, חכה ותראה.
אחרי שעה וחצי של נסיעה בכיוון ההפוך מן האולם עצרנו בפארק קטן. על שולחן קטן חיכה לוח עץ עם סדר היום שהיא הכינה. היא עמדה זורחת מאושר וסיפרה שידעה שאם תחכה ליום הנישואין עצמו לא אהיה מופתע, ולכן הקדימה בשלושה ימים, וערכה תכנית שלמה לחגיגת עשור לנישואינו.
הלב שלי צנח. הבנתי שהיא כלל אינה זוכרת שהיום נערכת החתונה של ידידי, שהיא שכרה מקומות והזמינה כרטיסים, ואני עומד כאן ולא יודע לאן אני בא. אמרתי שאני צריך לצאת רגע להתקשר, ושאלתי אחד מגדולי ראשי הישיבות. סיפרתי לו הכל, והתשובה היתה חדה וברורה. עלי להמשיך עם אשתי ולוותר על החתונה.
המשכנו בתחנות שהיא הכינה. בין השאר החזירה אותי אל האולם שבו התחתנו, כדי לחזור עשר שנים אחורה. ניסיתי לתאר לה את מה שהמקום הזה עורר בי, את הפחד שהיתה לי חתונה שלא אכיר בה אף אחד, ואת הרגע שבו נפתחה הדלת וראיתי את חברי מארץ ישראל. דמעות ירדו מעיני. היא לא ידעה שאלו גם דמעות של כאב, על חתונה של חבר שהחמצתי, ושאיני יודע איך אסביר לו מחר לאן נעלמתי.
ולפתע שמענו רעש עצום של זכוכית מתנפצת ומתכת. הבנו שזו תאונה. רצנו אל האזור השומם, ובאמצע ההר ראינו מכונית הפוכה שעלולה בכל רגע להמשיך להידרדר. אשתי הזעיקה את כוחות ההצלה, ואני טיפסתי אל הרכב ופתחתי את הדלת בכוחות שאינם שלי. בפנים ראיתי כלה בשמלתה, ולידה פנים מוכרות מאוד.
זה היה הוא. שניהם היו בהכרה. הצלחנו לחלץ אותם, הכלה נפגעה קל, והוא נפגע יותר. רגע לפני שאיבד את הכרתו הוא מלמל לעברי, ידעתי שלא שייך שלא ניפגש בליל החתונה. פחות מדקה אחר כך הידרדר הרכב לתהום ועלה באש.
אחר כך התברר שבתחילה סוכם שיישארו לישון סמוך לאולם, אך הכלה ביקשה מאוד להגיע הביתה, והוא נהג בעצמו כל הדרך עד שהעייפות הכריעה אותו.
היו לי תכניות לשלם לו על כל מה שעשה למעני ולהשתתף בשמחתו. לבורא עולם היו תכניות אחרות, והוא ידע היכן להציב אותי באותו לילה בדיוק.
הדבר היחיד שמנע ממני להיות באולם הוא הדבר היחיד שהעמיד אותי, באותה שעה, בכביש שבו אף אחד אחר לא עבר.
וישבאמרו לי לרדוף אחרי החלומות שלי, אז חזרתי לישון.
מערכת להתענג · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
וישבכתנת פסים (בראשית ל"ז, ג'): מעיל (רשב"ם). מעשה שהיה: ראובן הלך לתומו ברחוב, והבחין במעיל צמר ארוך שמוטל על הרצפה. הוא הרים את המעיל, ומצא בבטנתו את שמו ופרטיו ה
מערכת להתענג · לפני 50 ד׳ · 2 ד׳
וישב"למה ישנת עם משקפיים?" "לראות טוב את החלומות!
הרב חיוך לשבת · לפני 50 ד׳ · 1 ד׳
וישבביום שישי, כשכולם עוד חשבו מה לבשל, כבר ידע יוסף מה יקנה. כולם קראו לו "יוסף מוקיר שבת", כי כל השבוע חשב רק על דבר אחד: איך לכבד את השבת. את הדבר הכי טוב שמצא ב
הרב עונג שבת לילדים · לפני 51 ד׳ · 2 ד׳
ויגשמנהג הוא שאת החתן ואת הכלה מובילים ההורים לחופה, ובהרבה מקומות ההורים מחזיקים בידם נרות. הרי באולם כל האורות דולקים, אז למה צריך נרות? יש פה מסר. כדי להגיע לבית
הרב שי עטרי · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
מקץיסוד ידוע של ה"מכתב מאליהו": נתינה מולידה אהבה. לפני החתונה החתן והכלה קונים זה לזה מתנות. למה כל זה? הרי לא חסר להם כלום, לא סירים, לא בקבוק יין ולא עט "פרקר".
הרב שי עטרי · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
וישבכל הסיפור של יוסף ואחיו, אומרת התורה, "ולא יכלו דברו לשלום". לא הייתה תקשורת. את סגנון הדיבור אנחנו יכולים ללמוד מיעקב אבינו: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". א
הרב שי עטרי · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
וישלחהחתן אומר לכלה בחופה: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". למה הכפילות? אפשר לומר כדת משה, או כדת ישראל. אומר החתן לכלה: בבית שלנו צריכים להיות שני יסודות. "כדת מ
הרב שי עטרי · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
ויגש"למה אתה עומד ליד המקרר?" "מחכה שיציע לי משהו!
מערכת להתענג · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
מקץאיך יודעים שיש פיל מתחת למיטה? האף נוגע בתקרה!
מערכת להתענג · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳