
כתנת פסים (בראשית ל"ז, ג'): מעיל (רשב"ם). מעשה שהיה: ראובן הלך לתומו ברחוב, והבחין במעיל צמר ארוך שמוטל על הרצפה. הוא הרים את המעיל, ומצא בבטנתו את שמו ופרטיו ה
כתנת פסים (בראשית ל"ז, ג'): מעיל (רשב"ם). מעשה שהיה: ראובן הלך לתומו ברחוב, והבחין במעיל צמר ארוך שמוטל על הרצפה. הוא הרים את המעיל, ומצא בבטנתו את שמו ופרטיו המדויקים של בעליו, הלא הוא שמעון, ידידו של ראובן מהשכונה. ראובן מסר את המעיל לבנו יונתן בן השמונה, והורה לו להביאו לביתו של שמעון, הגר ברחוב סמוך.
במהלך הדרך חלף יונתן ליד מגרש המשחקים, וילדי השכונה קראו לו להצטרף למשחק הכדורגל. יונתן הניח את המעיל ורץ לשחק. כעבור שעתיים תמימות שב לביתו, ורק כששאלו אביו אם מסר את המעיל, נזכר ששכח אותו במגרש המשחקים. האב ובנו מיהרו למקום, אך המעיל היקר של שמעון נעלם, וראובן הצטער על כך מאוד.
ראובן החל לעיין בספרי ההלכה, כדי לברר אם חייב הוא לשלם לשמעון את דמי המעיל. לאחר העיון גילה שאכן הוא חייב, משום שמוצא האבידה נחשב "שומר" עליה, ואם פשע בשמירתה ועל ידי כך אבדה, חייב לשלם לבעליה את דמיה (שו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף ט"ז). ושליחת הילד הקטן עם המעיל נחשבת, לכאורה, לפשיעה, מפני שזה טבעו של קטן, שעדיין אינו אחראי כל כך לשמירת חפצים (כפי שלמדנו במסכת בבא בתרא פ"ז:, ובשו"ע חו"מ סי' קפ"ח ס"ב).
ראובן התקשר לשמעון כדי לספר לו על מעילו האבוד, ופתח: "מצאתי את מעיל הצמר שלך", וכאן קטע אותו שמעון בשמחה: "אני אסיר תודה לך! מדובר במעיל יקר ביותר מצמר 'קשמיר'". עוד בטרם הצליח להשחיל מילה אחת של התנצלות, המשיך שמעון: "תשלח לי בבקשה את המעיל עם יונתן שלך". ראובן שמע והרהר בליבו: הנה התברר שעשיתי בדיוק מה ששמעון המאבד רצה!
ראובן הודיע לשמעון בצער שהמעיל אבד, ומיהר לשאול את הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: האם חייב אני לשלם את דמי המעיל, הואיל והוא אבד מחמת פשיעתי, או שמא כעת, ששמעון גילה דעתו שמעוניין הוא שאשלח לו את המעיל עם יונתן בני, אני פטור?
השיב הרב: שמעון הוא ידידו של ראובן, חי עימו באותה שכונה, ומכיר היטב את אורח החיים ואת אופי השכונה ויושביה. כעת, כשהודיע במפורש שהוא מסכים שאותו ילד (שגם אותו הוא מכיר) יוביל אליו את המעיל, הרי גילה דעתו שגם ילד כזה ראוי לשמש שליח להבאת המעיל לאותו יעד קרוב, כך שמצידו זו דרך מקובלת לשליחת דברים כאלו.
ואמנם, מבואר בגמרא שקטן אינו נעשה שליח, וששליחת חפצים על ידו נחשבת "אבידה מדעת"; מכל מקום, אם במקום מסוים קיים מנהג לשלוח דברים מסוימים על ידי קטנים, יש להתחשב במנהג זה ולפטור את השולח על ידי הקטן (כמבואר בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קי"ב). ושמעון הצהיר שמבחינתו ניתן לשלוח את המעיל על ידי אותו ילד, אם כן גילינו שהוא מבין שכך הוא המנהג והנורמה באותו מקום, ולכן יועיל גילוי דעת זה למפרע לפטור את ראובן.
לסיכום: יש לפטור את ראובן המוצא מתשלום דמי המעיל לשמעון המאבד.
וישבאמרו לי לרדוף אחרי החלומות שלי, אז חזרתי לישון.
מערכת להתענג · לפני 2 ש׳ · 1 ד׳
וישב"למה ישנת עם משקפיים?" "לראות טוב את החלומות!
הרב חיוך לשבת · לפני 2 ש׳ · 1 ד׳
וישבביום שישי, כשכולם עוד חשבו מה לבשל, כבר ידע יוסף מה יקנה. כולם קראו לו "יוסף מוקיר שבת", כי כל השבוע חשב רק על דבר אחד: איך לכבד את השבת. את הדבר הכי טוב שמצא ב
הרב עונג שבת לילדים · לפני 2 ש׳ · 2 ד׳
וישביוסף הצדיק יושב בבית הסוהר במצרים. בור תחת האדמה, בלי אור, בלי מים, בלי תנאים. ויוסף יושב שם שנים ארוכות. והנה מכניסים אליו את שר המשקים ואת שר האופים. יוסף הבי
הרב ניסים יגן · לפני 2 ש׳ · 2 ד׳
ויגשמנהג הוא שאת החתן ואת הכלה מובילים ההורים לחופה, ובהרבה מקומות ההורים מחזיקים בידם נרות. הרי באולם כל האורות דולקים, אז למה צריך נרות? יש פה מסר. כדי להגיע לבית
הרב שי עטרי · לפני 1 ש׳ · 1 ד׳
מקץיסוד ידוע של ה"מכתב מאליהו": נתינה מולידה אהבה. לפני החתונה החתן והכלה קונים זה לזה מתנות. למה כל זה? הרי לא חסר להם כלום, לא סירים, לא בקבוק יין ולא עט "פרקר".
הרב שי עטרי · לפני 1 ש׳ · 1 ד׳
וישבכל הסיפור של יוסף ואחיו, אומרת התורה, "ולא יכלו דברו לשלום". לא הייתה תקשורת. את סגנון הדיבור אנחנו יכולים ללמוד מיעקב אבינו: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". א
הרב שי עטרי · לפני 1 ש׳ · 1 ד׳
וישלחהחתן אומר לכלה בחופה: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". למה הכפילות? אפשר לומר כדת משה, או כדת ישראל. אומר החתן לכלה: בבית שלנו צריכים להיות שני יסודות. "כדת מ
הרב שי עטרי · לפני 2 ש׳ · 1 ד׳
ויגש"למה אתה עומד ליד המקרר?" "מחכה שיציע לי משהו!
מערכת להתענג · לפני 2 ש׳ · 1 ד׳
מקץאיך יודעים שיש פיל מתחת למיטה? האף נוגע בתקרה!
מערכת להתענג · לפני 2 ש׳ · 1 ד׳