בקריאת פסוקי השכחה מכוונים ומעלים מצוות שעשינו לא בכוונה

הימים האלה, ימי חודש אלול, זה זמן שהאדם צריך לקבל על עצמו קבלות, לבנות לעצמו את המסילות בנפש, מסילות בנשמה שלו, בלב שלו, איך לעבוד את השם, איך להתקרב להקב"ה, קבלות חדשות, עבודת השם, איך אדם יתדבק בהקב"ה,

ידוע מה שרבותינו הקדושים אומרים, הכוונה זה הכנפיים של המצוה לעלות לשמיים, ואם אדם מתפלל בלי כוונה זה כגוף ללא נשמה. הרבה מצוות אנחנו עושים בלי כוונה, כמצוות אנשים מלומדה, ואז המצוות נשארות למטה. כמו שמסופר על הבעל שם טוב שנכנס לאחד הבתי מדרש ואמר שהבית מדרש עמוס בתורה והיא לא עולה למעלה, משום שלא היה להם את הכוונה והדבקות בהשם להרים אותה.

מצוה בלי שהאדם מכוון בה לא עולה למעלה. ומתי תעלה? מתי שהאדם עושה עוד מצוה עם כוונה, אז הוא קושר את כל המצוות שעשה בלי כוונה יחד למצוה עם הכוונה והיא מעלה אותן. הכוונה היא ה"דלק" למכונית לנסוע. עשינו המון מצוות והן נמצאות במכונית ולא נוסעות, ומתי שעשינו מצוה אחת בכוונה, מעלים את כל המצוות שעשינו בלי כוונה לפני הקב"ה.

יש יסוד עצום בפרשת "כי תצא", שהתורה הקדושה אומרת (דברים כד, יט) "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ". אדם ששכח עומר בשדה,  אסור לו לחזור לקחת אותו, זו צדקה לגר וליתום ולאלמנה, והקב"ה מבטיח לברך אותו בכל מעשה ידיו, "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ".

מה המיוחדות של מצוות שכחה? כל מצוה אתה צריך לעשות את הכוונות עפ"י דעת רבי שמעון בר יוחאי, עפ"י דעת רבנו האר"י הקדוש, עפ"י כל הקדושים, עפ"י כל הצדיקים, הבעל שם טוב והתלמידים שלו, עפ"י על הדברים הקדושים כל דבר אתה צריך לכוון ואם לא כיוונת בשלמות אז המצוה לא עולה בשלמות. אבל מצות שכחה, עצם קיום המצוה של מצות שכחה זה מצוה שבלי לכוון בה מקיימים אותה.

מצות שכחה זו מצוה שיכולה להעלות להקב"ה את כל המצוות שהאדם עשה באותה תקופה בלי לכוון. כאשר אדם קורא את הפסוקים של פרשת השכחה ולומד אותם, עצם הלימוד הוא כמו שקיימנו את המצוה. והלימוד הזה של פסוקי השכחה יהיה הכוונה שתעלה לפני הקב"ה, ובזכות זה נזכה לגאולה, לישועה, לשמחה, למיתוק הדינים, לשפע ולכל הטוב.