איך שהזמן בורח...

זוכרים שדיברנו פעם על איך שהזמן בורח לנו בין האצבעות? השבוע תפס אותי רעיון מחזק.

​תחשבו רגע: בן כמה אתה היום? נניח שאתה בן 30. אם ה' ייתן לך חיים במתנה עד גיל 100, נשארו לך בדיוק עוד 70 שנה לחיות בעולם הזה. עכשיו, תדמיין שאתה לוקח צנצנת זכוכית שקופה, שם בה בדיוק 70 מטבעות של שקל אחד, ומניח אותה במרכז השולחן בסלון, יום-יום מול העיניים.

​בכל שנה, ביום ההולדת שלך, אתה ניגש לצנצנת, מוציא מטבע אחד יחיד של שקל... והולך לקנות איתו מסטיק פשוט שנעלם תוך דקה.

​זה נשמע מצחיק, אולי אפילו קצת מוזר, אבל כשאתה רואה מול העיניים איך הצנצנת הזו הולכת ומתרוקנת מטבע אחר מטבע, כשאתה שומע את הצליל של המטבע שיוצא ולא יחזור לעולם – אתה פתאום מבין שאין לך שנייה אחת לבזבז. הרי אנחנו חיים לפעמים בתחושה שהזמן שלנו כאן הוא אינסופי. אנחנו דוחים תשובה, דוחים מילה טובה לאישה, דוחים את השיחה האישית עם ה', וכועסים על זוטות ושטויות כאילו נחיה פה לנצח.

​המטבעות האלה הם לא סתם מתכת; הם התפילות שלך, החיוך לילדים, השעות של הלימוד והחסד. בכל פעם שאתה שורף שנה על כעס או על גלילה מול מסכים, אתה פשוט זורק מטבע זהב לפח. דוד המלך כבר זעק בתהילים: "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע" – תן לנו את החוכמה לראות את הערך של כל יום מחדש.

​אחיי היקרים, אל תחכו שהצנצנת תתרוקן ותישאר ריקה כדי להתחיל לחיות. תספרו את הימים שלכם בחיבוק, באמונה ובמעשים טובים – לפני שהימים יספרו אתכם.

​שבת שלום וברכה לכל בית ישראל, שנזכה לנצל כל רגע בטוב ובשמחה!