תקיעת שופר בחודש אלול — טעמה, מנהגיה והלכותיה

חודש אלול הוא חודש ההכנה לימים הנוראים, וכבר מימי קדם נהגו ישראל לתקוע בשופר בכל ימי החודש, כדי לעורר את הלבבות לתשובה. כך מובא בדברי הראשונים ונפסק במשנה ברורה (סימן תקפא), שהתקיעה באה לעורר את העם משנת השגרה ולהזכיר את יום הדין הקרב ובא. הנביא אומר "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", ומכאן שקול השופר נועד לעורר חרדת הלב לתשובה.

מקור המנהג וטעמו

הטעם המרכזי שהביאו הפוסקים למנהג התקיעה באלול הוא, שבראש חודש אלול עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית לקבל את הלוחות השניות, ותקעו בשופר במחנה כדי שלא יטעו העם שוב אחר עבודה זרה. אותם ארבעים יום, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, הם ימי רצון, ובהם ניתנו הלוחות השניות. לפיכך נקבעה התקיעה בחודש זה כסימן וכזכר לימי הרחמים והרצון.

טעם נוסף שהובא בפוסקים הוא להזהיר ולעורר את העם לתשובה, שהשופר מטבעו מכניס יראה בלב השומעים. עוד אמרו, כדי לערבב את השטן ולבלבל את כוח הקטרוג, כעין מה שאמרו בתקיעות של ראש השנה עצמו.

מאימתי מתחילים לתקוע

נהגו לתקוע מראש חודש אלול. ויש לדקדק: רבים נוהגים להתחיל מהיום השני של ראש חודש (ב' אלול), כדי לעשות היכר ולחלק בין תקיעת אלול שהיא מנהג, לבין תקיעת ראש השנה שהיא מדאורייתא. עניין זה תלוי במנהגי העדות והקהילות.

• מנהג רבים בקהילות אשכנז לתקוע מדי יום לאחר תפילת שחרית.
• בקהילות הספרדים נהגו לתקוע במהלך אמירת הסליחות, ולא דווקא אחר שחרית, והכול לפי מנהג המקום.
• נוהגים להפסיק את התקיעות בערב ראש השנה, ויבואר טעם הדבר להלן.

אילו תקיעות תוקעים

המנהג הרווח הוא לתקוע סדר של תשר"ת — תקיעה, שברים-תרועה, תקיעה — או לפי מנהגים שונים מספר תקיעות. אין דין התקיעות באלול חמור כדין תקיעת ראש השנה, ולכן אין מעכבים זה את זה, ואין צורך באותו דקדוק שבמצוות התקיעה של ראש השנה. מי שאינו בקי, או שאין מי שיתקע, אין בכך ביטול חיוב, שכן זו הנהגה טובה ולא חובה גמורה.

הפסקת התקיעות בערב ראש השנה

נהגו להפסיק את התקיעות בערב ראש השנה, ושני טעמים בדבר: האחד, כדי להפסיק ולחלק בין תקיעות הרשות של אלול לתקיעות החובה של ראש השנה; והשני, כדי לערבב את השטן, שיסבור שכבר עבר זמן התקיעות, ויבוא ויפתיע אותו בתקיעת ראש השנה. יש מקומות שהמשיכו לתקוע גם בערב ראש השנה למעט בעת מסוימת, והכול לפי מנהג הקהל.

אמירת "לדוד ה' אורי וישעי"

נהגו רבים, ובפרט בקהילות אשכנז, לומר את מזמור "לדוד ה' אורי" (תהלים כז) פעמיים ביום, בשחרית ובמנחה (או בערבית), מראש חודש אלול ועד שמיני עצרת או הושענא רבה, לפי המנהגים. הטעם נסמך על דרשת חז"ל במזמור זה הרומזת לראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. גם בעניין זה יש חילוקי מנהגים בין הקהילות לגבי תאריך ההתחלה והסיום ומספר הפעמים.

מהות התקיעה — עוררות הלב

חשוב להדגיש שעיקר עניינו של מנהג זה הוא פנימי. הרמב"ם בהלכות תשובה מבאר את עניין תקיעת השופר כקול הקורא "עורו ישנים משנתכם". אף שדבריו נאמרו על שופר של ראש השנה, יסוד הדברים נכון אף לתקיעות אלול, שתכליתן לעורר את האדם לפשפש במעשיו, לשוב בתשובה שלמה, ולהיכנס לימים הנוראים כשליבו ער ומוכן.

על כן ראוי שלא תהיה התקיעה מצווה אנשים מלומדה בלבד, אלא שיתבונן השומע בקול השופר ויקבל על עצמו קבלות טובות לשיפור מעשיו. זו תכלית כל ההכנה של חודש אלול, וכל המנהגים שבו — סליחות, תקיעה, ותוספת תחנונים — מכוונים לעורר את הלב לקראת יום הדין.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.