תפילת העמידה — עומדים לפני המלך

תפילת העמידה, הקרויה גם "שמונה עשרה" או פשוט "התפילה", היא המרכז של כל סדר התפילה. שלוש פעמים ביום — שחרית, מנחה וערבית — עומד היהודי לפני בוראו ומשיח את ליבו. עצם השם "עמידה" מלמד על מהותה: אנו עומדים, רגלינו צמודות זו לזו, כמלאכים העומדים לפני כיסא הכבוד, וכעבד העומד דום לפני מלכו.

מקור התפילה ותקנתה

חכמינו לימדו שהתפילה היא עבודה שבלב. אנשי כנסת הגדולה — מנהיגי עם ישראל בתחילת ימי הבית השני — תיקנו את נוסח הברכות וסידרו אותן בסדר קבוע. עד אז התפלל כל אדם בלשונו ובסגנונו, ואנשי כנסת הגדולה קבעו מטבע אחיד שיהיה שגור בפי כל.

התפילה נקראת "שמונה עשרה" על שם שמונה עשרה הברכות שהיו בה במקור. בהמשך נוספה ברכה נוספת, ובימי החול אנו אומרים למעשה תשע עשרה ברכות, אך השם המקורי נשמר.

מבנה הברכות

הברכות מחולקות לשלושה חלקים. שלוש הברכות הראשונות הן ברכות של שבח: בהן אנו פותחים בהזכרת אבותינו, בגבורת ה' המחיה מתים ומוריד גשם, ובקדושת שמו. חכמים המשילו זאת לעבד המסדר שבחו של רבו לפני שהוא מבקש ממנו דבר.

החלק האמצעי, בימות החול, כולל שלוש עשרה ברכות של בקשה. בהן אנו מבקשים על דעת ובינה, על תשובה וסליחה, על רפואה ופרנסה, על קיבוץ גלויות, על משפט צדק, על ירושלים ועל מלכות בית דוד, ועוד. בשבת ובחג אין אומרים את ברכות הבקשה הללו, מפני שאין ראוי לבקש צרכים אישיים ביום מנוחה וקדושה, ובמקומן אומרים ברכה אחת מיוחדת לעניין היום.

שלוש הברכות האחרונות הן שוב ברכות של הודאה ושבח: עבודה — בקשה לקבלת התפילה והשבת השכינה לציון, הודאה — "מודים אנחנו לך", ושים שלום — ברכת השלום. חכמים המשילו את החלק האחרון לעבד שקיבל את שכרו ונפרד מרבו בכבוד.

העמידה והכוונה

בעת התפילה עומדים כשהרגליים צמודות, הפנים מופנות לכיוון ירושלים והמקדש, והגוף שחוח מעט בענווה. כורעים ומשתחווים בתחילת ברכת אבות ובסופה, וכן בברכת ההודאה. כל אלו מבטאים את ההכרה שאנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים.

חשיבות מיוחדת ניתנה לכוונה. כתבו הפוסקים שהמתפלל צריך לכוון לפחות את פירוש המילים, ולדעת שהוא עומד לפני השכינה. אם נכנס לתפילה מתוך טרדה, ראוי לו להמתין רגע ולהשקיט את ליבו לפני שהוא מתחיל.

תפילה בלחש וחזרת הש"ץ

נוהגים שכל יחיד מתפלל את העמידה בלחש לעצמו, ולאחר מכן חוזר שליח הציבור את התפילה בקול רם. חזרה זו נתקנה במקורה עבור מי שאינם בקיאים בנוסח התפילה, כדי שיוכלו לצאת ידי חובה בעניית אמן. בחזרת הש"ץ נאמרת גם הקדושה, שבה הקהל מצטרף להכריז על קדושת ה' בנוסח "קדוש קדוש קדוש".

סיכום

תפילת העמידה היא הזדמנות יומיומית לעמוד לפני הבורא ולשפוך את הלב. במבנה החכם של שבח, בקשה והודאה, מלמדת אותנו התפילה כיצד לפנות אל ה' בדרך ארץ ובכבוד. כשאנו מבינים את משמעות המילים ואת מבנה הברכות, התפילה הופכת מאמירת מילים חיצונית לעבודה שבלב של ממש.