שלוש סעודות — מנין ומדוע

חובה על כל אדם לאכול שלוש סעודות בשבת. כך נפסק בשולחן ערוך אורח חיים (סימן רצא), וכך נהגו ישראל מדורי דורות. אך מהיכן באה חובה זו, ומדוע דווקא שלוש?

שלוש פעמים 'היום'

למדו חכמינו (שבת קיז) את שלוש הסעודות מן הפסוק שנאמר במן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה". שלוש פעמים נזכר "היום" בפסוק, וכנגדן שלוש סעודות. הרי שעוד במדבר, בלחם השמים, נרמזה חובת שלוש הסעודות.

ויש בכך עומק: המן לא ירד בשבת, ובערב שבת ירד כפליים. וכך נמצא שהאדם אוכל בשבת מן הברכה שהושפעה מבעוד יום. אף סעודותינו כך — אנו אוכלים ממה שהוכן בכבוד לפני השבת, ומתוך כך מתברך כל היום.

סעודה של אמונה

בעלי המוסר ראו בשלוש הסעודות עניין של אמונה. אדם הדואג למחר אינו מרבה באכילה היום. אך מי שבוטח כי הבורא יזמין לו מחר כשם שזימן לו היום — יושב אל סעודתו בשמחה ובלב פתוח. שלוש הסעודות הן אפוא הצהרת אמונה: היום שבת, היום עונג, והבורא שזן את עולמו אמש יזון אותו גם מחר.

ואמרו רבותינו שכל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורענויות. הסעודה אינה רק מילוי הגוף, אלא מגן רוחני לנפש. על כן ראוי לכל אדם להחשיב את שלוש הסעודות, ואף את הקטנה והקלה שבהן — סעודה שלישית — לכבדה כראשונה.