קטניות בפסח — מנהג אשכנז וספרד ומה כלול באיסור

אחד ההבדלים הבולטים בין מנהגי העדות בפסח הוא דין הקטניות. מן התורה ומדברי חכמים, חמץ הוא רק מחמשת מיני דגן — חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון — שהחמיצו. קטניות אינן מחמיצות ואינן חמץ כלל. ואף על פי כן נהגו רוב קהילות אשכנז שלא לאכול קטניות בפסח, ומנהג זה התקבל אצלם כאיסור גמור.

טעמי המנהג

הפוסקים נתנו כמה טעמים למנהג. יש שאמרו שקטניות גדלות ונקצרות סמוך לתבואת דגן, ועלולים גרגירי דגן להתערב בהן. יש שאמרו שעושים מקטניות קמח ותבשילים הדומים למאכלי דגן, ויבואו להחליף ביניהם. ויש שכתבו שמרבים לבשל קטניות בקדרה כדרך בישול דגן, וחששו שמא יבואו לזלזל באיסור חמץ. מטעמים אלו גזרו קדמוני אשכנז את המנהג, והוא מחייב את בני אשכנז כדין נדר ומנהג אבות.

מנהג הספרדים

קהילות ספרד ועדות המזרח לא קיבלו את המנהג, ואוכלות קטניות בפסח לאחר בדיקה מתאימה שאין בהן תערובת דגן. כל עדה נוהגת כמנהג אבותיה, ואין לבני ספרד להחמיר במנהג אשכנז ולא לבני אשכנז להקל במנהג ספרד, אלא אם כן יש סיבה הלכתית מיוחדת.

• מיני הקטניות הקלאסיים — אורז, תירס, שעועית, עדשים, חומוס, אפונה.
• גרעיני חמניות ודלעת — נכללים אצל אשכנזים במנהג לפי רוב הפוסקים.
• שמנים מקטניות, כגון שמן תירס — יש בהם דיון, ורבים מאשכנז מחמירים.
• תבלינים ומיני מאכל שיש בהם חשש קטניות — דורשים בירור.

קולות בתוך מנהג אשכנז

אף שהקטניות אסורות באכילה לבני אשכנז, אין הן חמץ, ולכן הקלו בכמה דברים: קטניות אינן נאסרות בהנאה, ומותר להחזיקן בבית בפסח. כן הקלו לחולה, ליולדת ולתינוק הזקוקים לכך, וכן בשעת הדחק או בשנת רעב, באופנים מסוימים ובהוראת חכם. תערובת קטניות שנתבשלה — דינה קל יותר מחמץ, ובדיעבד יש מקום להקל בתנאים.

מוצרי "כשר לפסח לאוכלי קטניות"

בשוק מצויים מוצרים המסומנים "כשר לפסח לאוכלי קטניות" או "מכיל קטניות", המיועדים לבני ספרד או למקילים. בני אשכנז יקפידו לקנות מוצרים ללא סימון זה. כן יש להיזהר בתוספי מזון ובחומרים שמקורם בקטניות, שלעיתים אינם ניכרים לעין.

שאלות מצויות: כיצד נוהגים בני זוג מעדות שונות, מה דין אורח אצל מי שמנהגו שונה, והאם תרופות וכמוסות שמקורן בקטניות מותרות. בכל אלו ובפרטי המנהג למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.