קדושת התפילין: כיצד נוהגים בהן והנוגע באיסור היסח הדעת

התפילין הן תשמיש קדושה שיש בו שמות ה' הקדושים, ועל כן יש בהן דיני כבוד וקדושה רבים. אדם המניח תפילין נדרש להתנהגות מסוימת כל זמן שהן עליו, וכן בנגיעה ובהחזקתן.

איסור היסח הדעת

אסור להסיח את הדעת מן התפילין כל זמן שהן עליו. "היסח הדעת" אין פירושו שצריך לחשוב עליהן ברציפות, אלא שלא ינהג בקלות ראש, ולא יבוא לידי שחוק ושיחה בטלה והוללות. כל עוד אדם זוכר שהוא נושא עליו דבר שבקדושה ואינו בא לידי קלות ראש — אין זה היסח הדעת האסור. מקור החומרה הוא בדברי חז"ל ששיבחו את מי שאינו מסיח דעתו מתפיליו.

גוף נקי

תנאי יסודי בהנחת תפילין הוא שמירת גוף נקי בשני עניינים:

• שלא יפיח ולא יעשה צרכיו כשהן עליו.
• שלא יהיה בהן ריח רע ולכלוך.

מי שאינו יכול לשמור על גוף נקי לאורך זמן — נהגו להניח תפילין רק בשעת קריאת שמע ותפילה, שהוא הזמן שבו ודאי יוכל להישמר.

היכן אסור להיכנס בתפילין

מפני קדושתן:

• אסור להיכנס בתפילין לבית הכסא ולבית המרחץ. הנכנס לשירותים חולץ אותן תחילה.
• אין לישון בהן שינת קבע.
• אין לנהוג בהן מנהג בזיון, כגון להניחן במקום מטונף או תחת מותניים.

נגיעה, נשיקה ומישוש

נהגו לנשק את התפילין בהנחתן ובחליצתן, מתוך חיבת המצווה. כן נוהגים למשש את התפילין בשעת קריאת שמע — בשל יד באמירת "וקשרתם" שבפרשה ראשונה, ובשל ראש סמוך לה — להראות חיבה ולוודא שהן במקומן. אין בכך חובה גמורה אלא מנהג טוב.

נפילת תפילין

אם נפלו התפילין מן היד ארצה — בלא נרתיקן — נהגו להתענות או לתת צדקה לכפרה, מתוך צער על פגיעה בכבוד דבר שבקדושה. אם נפלו בתוך הנרתיק יש מקילים. בכל מקרה יש בכך הוראות שונות לפי המנהג.

קדימה בהנחה ובחליצה

כלל גדול הוא "כל הקודם בפסוק קודם במעשה" — ולכן מניחים של יד לפני של ראש. ובחליצה, כדי שלא יעבור על של ראש בלא של יד, חולצים תחילה של ראש. כן ראוי לחלוץ של ראש ביד שמאל, מתוך כבוד, כדי שלא ימהר.

כל אלו הם ביטויים לכך שהתפילין אינן עוד חפץ אלא כלי קדוש המקשר את האדם לבוראו. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.