
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. סוד ההתלהבות המתמדת בעבודת ה'.
בלב הפרשה מצווה התורה: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו, ו). שלוש פעמים חוזרת התורה על מצוות האש הקבועה. אש זו, אף שהיתה יורדת מן השמים, ציוותה התורה שגם האדם יביא משלו. הקדושה אינה רק מתנה מלמעלה; היא דורשת את השתתפות האדם.
היום במקדש מתחיל בדבר צנוע: הרמת הדשן, שאריות הקרבנות מאמש. "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן" (ויקרא ו, ג). הכהן הגדול בכבודו פותח את עבודתו בניקיון המזבח. ענווה זו מלמדת שאין עבודה בזויה בקודש; ראשית היום היא דווקא בהכנה הצנועה, לפני הזוהר.
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה (ויקרא ו, ב)
בעלי המוסר הסבירו את "אש תמיד" כרמז ללב האדם: צריך אדם לשמור על גחלת לוחשת של התלהבות, שלא תכבה אש עבודת ה' בקרבו. ימים יש שהאש בוערת בלהבה, וימים שהיא רק עוממת — אך לעולם לא תכבה לגמרי. תפקיד האדם הוא להוסיף עליה עצים בכל בוקר מחדש.
הקרבן בעברית — מלשון קירוב. אין מהותו של הקרבן ב"ויתור" אלא בהתקרבות. כשאדם מביא משלו אל המזבח, הוא מקרב את עצמו אל בוראו. וכך גם בלא מקדש: כל עבודת הלב, כל תפילה, היא אש קטנה המוקדת על מזבח פנימי שלא יכבה.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק