פרשת חיי שרה — "ויהיו חיי שרה" וקדושת החיים

פרשת חיי שרה נפתחת דווקא בפטירתה של שרה אמנו, ובלשון מיוחדת ומופלאה: „וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה” (בראשית כ״ג:א׳). למרות ששם הפרשה הוא „חיי שרה”, עיקרה עוסק במיתתה, בקבורתה במערת המכפלה, ובמציאת זיווג ליצחק. פתיחה זו מעוררת שאלות רבות, ומתוכן אנו למדים על קדושת החיים ועל שלמות מעשיה של שרה — עד שכל שנותיה נחשבות ל„חיים” באמת.

„מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים” — כפילות המספר

רש״י עומד על כך שהתורה חוזרת וכותבת „שנה” בכל מספר ומספר — „מאה שנה”, „עשרים שנה”, „שבע שנים” — ולא כתבה בקצרה „מאה עשרים ושבע שנה”. ומבאר על פי המדרש: „לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו”. בת מאה כבת עשרים לחטא — מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא; ובת עשרים כבת שבע ליופי. כלומר, כל תקופה בחייה היתה שלמה במעלתה: יופיה בגיל עשרים היה כתום וזוהר של בת שבע, ותמימותה בגיל מאה כתמימות בת עשרים.

„שני חיי שרה” — כולן שווין לטובה

הכתוב מסיים „שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה”, ולכאורה הדבר מיותר לאחר שכבר מנה את מספר שנותיה. רש״י מבאר: „כולן שווין לטובה”. כל שנותיה של שרה — על אף הקשיים הרבים שעברו עליה, העקרות הממושכת, הגלויות, לקיחתה לבית פרעה ואבימלך, וההמתנה הארוכה לבן — כולן היו שוות לטובה, שכן בכל ימיה עמדה בצדקותה ובאמונתה השלמה.

מכאן יסוד גדול בקדושת החיים. שלמות החיים אינה נמדדת בהיעדר קשיים, אלא באיכות הפנימית של כל יום ויום. הנה כמה נקודות העולות מדברי חז״ל על שרה:

• כל שנותיה היו „שווין לטובה” — עקביות בצדקות לאורך כל החיים.
• מיתתה נסמכה בכתוב לעקדת יצחק, ללמד שהשלמות מלווה את הצדיק עד סופו.
• „בְּרוּכָה מִנָּשִׁים יָעֵל” — אך שרה עמדה בראש האמהות בקדושתה.

מיתת שרה וסמיכותה לעקדה

רש״י מבאר מדוע נסמכה פרשת מיתת שרה לפרשת העקדה. „לפי שעל ידי בשורת העקדה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה”. כלומר, כשהגיעה אליה השמועה על מה שאירע בעקדה, לא עמד בה לבה מעוצם ההתרגשות. יש בכך עדות למעלת חייה — נשמתה היתה קשורה בבנה ובעבודת ה׳ עד שברגע השיא של מסירות הנפש נסתלקה בטהרה. אף רגע פטירתה היה חלק משלמות חייה הרוחניים.

מערת המכפלה — קדושה בקבורה

אברהם עומד על קניית מערת המכפלה בכסף מלא, „אֶרֶץ מְלֹא הַכֶּסֶף” (כ״ג:ט׳), אף שעפרון וכל בני חת הציעו לו לקוברה בחינם. מבארים המפרשים שרצה אברהם שתהיה אחיזה גמורה וקניין נצחי לעם ישראל בארץ. כבודה של שרה בקבורתה מלמד עד כמה יקרה בעיני הקב״ה נשמת הצדקת. קדושת החיים אינה נפסקת במיתה — היא ממשיכה בכבוד המת ובקדושת מקום מנוחתו, שהפך לאחד ממקומות התפילה הקדושים לישראל לדורות.

מן הרעיון אל המעשה

מפרשת חיי שרה עולות הוראות מעשיות בקדושת החיים:

• לחיות כל יום בשלמות, שכן ערך החיים נמדד באיכותם ולא רק באורכם.
• לעמוד בצדקות ובאמונה גם בשעות של קושי ועקרות של תקווה.
• לנהוג כבוד במתים ובמקומות הקדושים, שקדושתם ממשיכה לדורות.

„וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה” — הכתוב מכנה את כל שנותיה „חיים”, ללמדנו שאישה זו חיה חיים שלמים ומלאים תוכן. שרה אמנו, שכל שנותיה היו „שווין לטובה”, מלמדת אותנו שקדושת החיים אינה במניין השנים אלא במה שממלאים בהן. מפטירתה למדנו על חייה, ומחייה למדנו כיצד למלא את ימינו בקדושה, באמונה ובמעשים טובים.