פיקוח נפש דוחה את התורה — 'וחי בהם'

אחד מעמודי התווך של ההלכה הוא ש'פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה'. כלל זה נלמד מן הכתוב "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" — ודרשו חז"ל 'וחי בהם, ולא שימות בהם'. התורה ניתנה כדי שיחיו בה בני האדם, ולא כדי שימותו בקיומהּ. לכן כמעט כל מצוות התורה נדחות מפני הצלת חיים.

היקף הכלל

פיקוח נפש דוחה לא רק איסורי דרבנן אלא גם איסורים חמורים מן התורה, כגון חילול שבת. כדי להציל נפש מישראל מסכנה — מחללים את השבת בכל הדרוש, ואין מדקדקים בכך. הפוסקים הדגישו שלא רק שמותר לחלל שבת לפיקוח נפש, אלא שזו מצווה, וזריזים המקדימים בה הרי אלו משובחים, ואין צריך ליטול רשות מבית דין.

ספק נפשות להקל

חכמים קבעו כלל נוסף: 'ספק נפשות להקל'. כלומר, אף כאשר אין ודאות שהאדם בסכנה, אלא רק ספק או חשש, מקילים ומחללים שבת ועושים כל הדרוש להצלה. הטעם, שכל ספק שאולי יש בו הצלת נפש מכריע לטובת החיים. כך גם בדיני רפואה, החמירו הפוסקים שלא להקל בחיי אדם, ולא לסמוך על ספקות כשמדובר בנפשות.

שלוש העבירות שאינן נדחות

הכלל הגדול של פיקוח נפש אינו מקיף את הכל. שלוש העבירות שעליהן הדין ייהרג ואל יעבור — עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים — אינן נדחות מפני פיקוח נפש. בהן ערך אחר עומד למעלה מן החיים. בכל שאר התורה, החיים גוברים.

גבולות ההיתר

אף שפיקוח נפש דוחה את התורה, יש לדבר גבולות וכללים:

• ההיתר הוא בסכנת חיים ממשית או בחשש סביר לסכנה, ולא בכל אי-נוחות.
• גם כשמותר לעבור, ראוי במידת האפשר למעט באיסור ולעשות רק את הנדרש להצלה.
• ההכרעה אם מצב מסוים נחשב פיקוח נפש דורשת לעיתים שאלת רב ולעיתים שאלת רופא מומחה.

היסוד הרעיוני

מן הכלל 'וחי בהם' עולה תפיסה עמוקה: התורה אינה מבקשת את מותו של אדם אלא את חייו. עבודת ה' היא עבודת החיים, וקדושת החיים היא ערך עליון. דווקא מתוך ערך זה מובלטת חומרת שלוש העבירות שבהן כן מוסרים את הנפש — שהן נוגעות לעצם הזיקה שבין האדם לבוראו ולקדושת חיי הזולת.

חשוב להדגיש: אדם הנמצא במצב של ספק סכנה אסור לו להחמיר על עצמו ולמנוע הצלה, שכן בכך הוא עובר על הכלל 'וחי בהם'. בכל מצב מסופק יש לפעול להצלה ולשאול רב בהקדם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.