סבלנות וארך אפיים: כיצד מאריכים את הפתיל לפני ההתפרצות

ארך אפיים כמידה אלוקית

בין שלוש עשרה מידות הרחמים שהתגלו למשה רבנו, נמנית מידת ארך אפיים. הבורא מאריך אפו לחוטאים, נותן להם זמן לשוב בתשובה, ואינו ממהר להיפרע. מידה זו היא מן המידות שעל האדם להידמות בהן לבוראו, כפי שלימדונו חכמים: מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא ארך אפיים אף אתה ארך אפיים. הסבלנות אינה רק תכונה נעימה, אלא דרך של הליכה בדרכי השם.

פירוש הביטוי ארך אפיים מלמד על מהותו: הארכת הזמן שבין הגירוי לתגובה. אדם קצר אפיים מגיב מיד, מתפרץ ברגע שמשהו אינו לרוחו. אדם ארך אפיים מאריך את הפתיל, נותן לעצמו שהות לחשוב, לשקול, ולהגיב מתוך יישוב הדעת ולא מתוך סערה.

הסבלנות בחיי היומיום

ניסיונות הסבלנות פוגשים אותנו בכל שעה. ההמתנה בתור, העיכוב בתחבורה, הילד שאינו שומע בקול, בן הזוג שמתעכב, העובד שטועה, השכן שמרעיש. בכל אחד מן המצבים הללו נבחנת מידת הסבלנות שלנו. חוסר סבלנות אינו רק הופך את חיינו לקשים יותר, אלא פוגע ביחסינו עם הסובבים ומקלקל את מנוחת הנפש.

הסבלנות נדרשת במיוחד בחינוך הילדים. הורה קצר רוח, המתפרץ על כל מעשה של ילדו, מלמד את הילד שזו דרך ההתמודדות עם תסכול. לעומתו, הורה סבלני, המסביר בנחת ושב ומסביר פעם אחר פעם, בונה בילד יסודות של ביטחון ושל סבלנות עצמית. החינוך כולו בנוי על אורך רוח, על היכולת לחזור ולשנן, ולהמתין לפרי שיבשיל בזמנו.

שורש חוסר הסבלנות

פעמים רבות חוסר הסבלנות נובע מתחושת שליטה כוזבת: האדם מצפה שהמציאות תתנהל לפי לוח הזמנים שלו ולפי רצונו, וכל עיכוב נחווה כעלבון אישי. בעומק הדבר, גם כאן מסתתרת מידה של גאווה, ההעמדה של ה'אני' ורצונותיו במרכז. ככל שאדם משלים עם כך שאינו שולט בכול, ושהדברים מתנהלים בקצב ובסדר שאינם תלויים בו, כך גדלה סבלנותו.

דרכים לפיתוח הסבלנות

הדרך הראשונה היא הציפייה המראש. מי שיוצא לדרך מתוך הנחה שייתכנו עיכובים, אינו נופל מהפתעתם. ההכנה הנפשית לקשיים מקטינה את עוצמת התגובה אליהם. אדם חכם בונה לעצמו מרווחים בלוח הזמנים, ואינו דוחק את עצמו אל פינות שבהן כל עיכוב הופך למשבר.

הדרך השנייה היא ההתבוננות בתועלת. כמעט תמיד, התפרצות של חוסר סבלנות אינה מועילה דבר; היא אינה מזרזת את התור, אינה מלמדת את הילד, ואינה מתקנת את הטעות. ההכרה שאין כל רווח בהתפרצות, ושהיא רק מזיקה, מסייעת להבליגה.

הדרך השלישית היא ההדרגה. אין דורשים מן האדם להפוך לסבלן מושלם ביום אחד. ראוי להציב יעדים קטנים: היום אעבור את הניסיון הזה בלי להתפרץ, היום אאריך את אפי רגע אחד נוסף. כל ניצחון קטן בונה את המידה.

פרי הסבלנות

הסבלן זוכה לחיים מתוקים יותר. הוא נהנה מיחסים טובים, מנפש שקטה, ומיכולת לקבל החלטות נכונות מתוך מחשבה ולא מתוך לחץ. יתרה מזו, הוא מקיים בגופו מידה אלוקית, ומתקרב אל בוראו. נמצא שהסבלנות אינה רק כלי שרידה בעולם, אלא דרך של עבודה רוחנית, שבה האדם הופך את עצמו לכלי הראוי לקבל את שפע הברכה.