
ביאור איסורי הניחוש, הקוסם והמעונן, אוב וידעוני, ומה כלל בו 'דרכי האמורי' שאסרה תורה.
בכלל הרחקת עבודה זרה אסרה תורה שורה של מעשים הקשורים בכוחות נסתרים ובאמונות הבל: ניחוש, קסם, עינון, חבר, אוב וידעוני, ודרכי האמורי. הרמב"ם בהלכות עבודה זרה ביאר שכל אלו דברי שקר וכזב הם, שבדו עובדי ע"ז להטעות בהם את העם, והתורה הרחיקתנו מהם כדי שנדבק באמונה הצרופה בבורא.
המנחש הוא התולה את מעשיו בסימנים שאין בהם ממש, כגון האומר "הואיל ונפלה פיתי מפי לא אצא לדרך", או "הואיל ועבר שועל מימיני". התורה אסרה לתלות את ההנהגה בסימנים אלו. הפוסקים דנו בגדרי האיסור ובמה נחשב ניחוש גמור, ובמה אינו אלא חשש בעלמא.
הקוסם הוא העושה מעשים ידועים כדי שתתיישב דעתו וינבא עתידות. המעונן — לדעת חכמים — מי שמחשב עתים ואומר יום פלוני יפה ויום פלוני רע. והמכשף — העושה מעשי כשפים, שאסרתו תורה באיסור חמור. הרמב"ם הדגיש שכל אלו הבל הם ואין בהם ממש, ועיקר אזהרת התורה היא להרחיק מן הדמיונות הללו.
אוב וידעוני הם מאופני הדרישה אל המתים ואל כוחות נסתרים, ונאסרו באיסור חמור עד כדי חיוב מיתה למזיד בהתראה. בכלל זה אסרה תורה גם "דורש אל המתים", שהמרעיב עצמו והולך ללון בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. כל אלו דרכים אסורות לבקש ידיעת העתיד והנסתר שלא מן הדרך שציוותה תורה.
"דרכי האמורי" הוא שם כולל למנהגי הבל ואמונות שווא שנהגו בהם הגויים, אף כשאין בהם עבודה זרה גלויה. חכמים מנו דוגמאות רבות לדברים שיש בהם משום דרכי האמורי, ומנגד ביארו שכל דבר שיש בו טעם של רפואה ממשית אינו בכלל האיסור. הכלל שמסרו: כל שיש בו משום רפואה — אין בו משום דרכי האמורי.
הרמב"ם ביאר שיסוד כל איסורים אלו הוא חיזוק האמונה הטהורה. כשאדם תולה את גורלו בסימנים, בכוכבים או בכשפים, הוא נמשך אחר דמיונות ומסיר ביטחונו מן הבורא. התורה רצתה שיהיה האדם "תמים עם ה' אלוקיך", בלב שלם ובאמונה גמורה, בלי לרדוף אחר ידיעת נסתרות בדרכים אסורות.
נמצא שכל איסורים אלו עניין אחד להם: לעקור את אמונות ההבל מן הלב, ולנטוע במקומן את הביטחון התמים בהשגחת הבורא.
למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.
הלכה
הלכה
הלכהכל מה שצריך לדעת על חנוכה: נס פך השמן ונצחון החשמונאים, מתי ואיפה מדליקים, כמה נרות, הברכות, הדלקה בערב שבת, הלל ועל הניסים — על פי השולחן ערוך והפוסקים.
מערכת להתענג · 06.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
ארץ ישראל