נדידת הציפורים: מסע מופלא של אמונה וכיוון

מסע אל מעבר לאופק

פעמיים בשנה מתרחש בשמים אחד המראות המופלאים שבבריאה: נדידת הציפורים. להקות עצומות עוזבות את מקומן וטסות מרחקים אדירים, חוצות ימים, מדבריות והרים, עד שהן מגיעות אל יעדן. ואז, בבוא העת, הן שבות בדיוק לאותו מקום. הנביא ירמיהו התבונן בכך ואמר "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה". הציפורים יודעות את עיתן ואת דרכן, וזהו פלא הראוי להתבוננות עמוקה.

הכיוון הטבוע

כיצד יודעת הציפור לאן לטוס? אין לה מפה ואין לה מורה דרך. ואף על פי כן, היא מוצאת את דרכה בדיוק מופלא, אף ציפור צעירה הטסה בפעם הראשונה בחייה. חוקרי הטבע מצאו שהציפורים נעזרות במיקום השמש והכוכבים, בתווי הנוף, ואף בחישה של כוחות נסתרים שהבורא הטביע בהן. אך מעבר לכל ההסברים, נותר הפלא במלוא עוצמתו: יצור קטן זה נושא בתוכו ידיעה מולדת, חכמה שלא למד מאיש, המכוונת אותו אל יעדו. זהו אחד הביטויים הברורים לחכמה שהבורא השריש בטבע.

שיתוף פעולה במעופים

רבות מן הציפורים נודדות בלהקה מסודרת, לעיתים בצורת חץ. במבנה זה, כל ציפור נעזרת בזרם האוויר שיוצרת הציפור שלפניה, וכך חוסכות הציפורים מאמץ ומסוגלות לעוף מרחקים גדולים יותר. הציפור המובילה, העובדת קשה מכולן, מתחלפת מעת לעת, וציפור אחרת תופסת את מקומה בראש. כך נושאות הציפורים זו את זו, וחולקות יחד את עמל הדרך. יש בכך לקח נפלא על ערך השיתוף והערבות ההדדית, ועל כך שהכלל מגיע רחוק יותר מן היחיד.

סבלנות ועיתוי

הציפורים אינן יוצאות לדרך באקראי. הן יודעות לחוש את שינוי העונות ואת הזמן הנכון לצאת. הפסוק שהבאנו מדגיש דווקא את ידיעת המועד: "יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ". הציפור מבחינה בעיתוי הראוי, ואינה מקדימה ואינה מאחרת. בכך היא משמשת דוגמה לאדם, שאף הוא נדרש לדעת את עיתותיו, להבחין בזמני ההזדמנות ולפעול בהם.

תוכחה ולימוד מן הציפור

הנביא ירמיהו הביא את הציפורים כתוכחה לעם ישראל. הציפור שומרת את מועדה ויודעת את חוקה הטבוע בה, ואילו האדם, שניתנה לו דעת ובחירה, עלול לשכוח את חובתו ואת דרכו. "וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט ה'". יש כאן קריאה ללמוד מן הטבע. הציפור הקטנה נאמנה לתפקידה בלא בחירה, וכמה ראוי לאדם, בעל הבחירה, להיות נאמן לתעודתו ולעבודת בוראו.

אמונה וביטחון

נדידת הציפורים היא גם שיעור באמונה. הציפור יוצאת למסע ארוך וקשה, מבלי לדעת אם תגיע, ובכל זאת היא יוצאת מתוך אמון בכוחות שהבורא נטע בה. היא אינה אוגרת מזון לכל הדרך, אלא מוצאת את פרנסתה במהלך המסע. חכמינו דרשו על הביטחון בה' שהוא נותן מזון לכל בריה, "נוֹתֵן לַבְּהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ". הציפור הנודדת היא עדות חיה לכך שהבורא מפרנס ומכוון את כל ברואיו.

בכל פעם שאנו מרימים את מבטנו ורואים להקת ציפורים חוצה את השמים, ראוי שנזכור את החכמה והאמונה הטבועות בהן. ומתוך התבוננות זו, יתעורר ליבנו להכיר בבורא המכוון את הכול, וללמוד מן הציפור הקטנה נאמנות, סבלנות וביטחון.