מעשר כספים — חמישית, מעשר, או פחות: מסגרת ההלכה

מהו מעשר כספים

מעשר כספים הוא מנהג רווח ומקובל מאוד בישראל, שלפיו אדם מפריש חלק מרווחיו לצדקה באופן קבוע. השם "מעשר" מצביע על השיעור הבסיסי — עשירית מן הרווחים. אף שעיקר דין המעשר בתורה נאמר על תבואת הארץ, נהגו ישראל מימים קדומים להפריש גם מן הממון, ויש שלמדו רמז לכך מן הפסוקים. הפוסקים נחלקו אם מעשר כספים הוא חיוב גמור מן התורה, חיוב מדברי חכמים, או מנהג טוב שקיבלו עליהם ישראל; אך למעשה רבים נוהגים בו בקביעות ומחשיבים אותו כהתחייבות.

שלוש המידות בנתינה

חכמים תיארו מידות שונות בשיעור הנתינה. "מידה בינונית" היא הפרשת מעשר — עשירית מן הרווח. "מידה מהודרת" ויפה היא נתינת חומש — חמישית מן הרווח. כנגד זה קבעו חכמים גבול עליון, שאל יבזבז אדם יותר מחומש, כדי שלא יזדקק בעצמו לבריות. גבול זה נאמר בעיקר ביחס למי שמפזר את ממונו בנתינה שוטפת בחייו, והוא ביטוי לאיזון שבין נדיבות לאחריות עצמית.

מה נחשב לרווח

שאלת מרכזית במעשר כספים היא מהו ה"רווח" שממנו מפרישים. הכלל הרווח הוא שמחשבים את הרווח הנקי — לאחר ניכוי ההוצאות הישירות הכרוכות בהשגתו, כגון הוצאות עסקיות והשקעות הנדרשות לפעילות. הוצאות מחיה בסיסיות ושאלות פרטניות רבות נתונות למחלוקת ולשיקול דעת, ולכן ראוי שכל אדם יקבע לעצמו שיטת חישוב ברורה ועקבית בהדרכת רב, ויחזיק בה.

קבלת מנהג והתרת נדרים

מי שהתחיל לנהוג במעשר כספים פעמים אחדות בלא להתנות בפירוש שהוא עושה זאת "בלי נדר", עלול להחשיב הדבר כמנהג שקיבל עליו, שדינו כנדר המחייב. לפיכך מומלץ מאוד שבתחילת הנהגת המעשר יאמר האדם שהוא נוהג כן "בלי נדר". מי שלא עשה כן ורוצה לשנות את הנהגתו, יש מקום לעשות התרת נדרים בפני בית דין, ובכך נפתחת בפניו האפשרות לשנות.

גמישות ושיקול דעת

אף שהמסגרת מסודרת, יש בה מקום נרחב לשיקול דעת. אדם רשאי לקבוע מראש כיצד יחשב את רווחיו, אילו הוצאות ינכה, ובאיזו תדירות יפריש. ההקפדה על מסגרת קבועה מועילה הן להגינות החישוב והן לרצף הנתינה. כך הופך המעשר ממעשה אקראי למערכת מסודרת של נתינה קבועה לאורך השנה.

היסוד החשוב הוא להתחיל, גם בשיעור בסיסי, ולנהוג בקביעות ובכנות. הקביעות היא שמרוממת את המעשר ממעשה חד פעמי להרגל קבוע של נתינה.

למעשה, לכל שאלה יש להתייעץ עם רב מוסמך.