מערכת העיכול: בית חרושת מופלא בתוכנו

מן הצלחת אל התא

פעולה פשוטה לכאורה כמו אכילת פרוסת לחם מפעילה מערכת מורכבת ומופלאה. המזון שאנו אוכלים אינו יכול לשמש את הגוף כמות שהוא; עליו לעבור פירוק ועיבוד ארוך עד שיהפוך לחומרים זעירים שהתאים יכולים לקלוט. תהליך זה, המתרחש בתוכנו בכל פעם שאנו אוכלים, הוא בית חרושת משוכלל הפועל ללא הפסקה, ללא פיקוח מודע מצדנו. אנו רק טועמים ובולעים, וכל השאר נעשה מאליו בחכמה מופלאה.

שלבים של חכמה

העיבוד מתחיל כבר בפה, שם הלעיסה מפוררת את המזון, והרוק מתחיל בפירוקו ומקל על הבליעה. הקיבה מערבבת את המזון ומפרישה חומרים המפרקים אותו. המעי, שאורכו רב, ממשיך בפירוק ובעיקר בקליטה - דרך דפנותיו נספגים החומרים המזינים אל הדם. הכבד והלבלב מפרישים חומרים החיוניים לתהליך. בסופו של דבר, החומרים המזינים מגיעים אל הדם ומובלים לכל תא בגוף, ואילו הפסולת מופנית החוצה. כל שלב מתואם עם השלב הקודם והבא אחריו, ברצף מופלא.

מערכת חכמה שמכירה את עצמה

מערכת העיכול יודעת מתי להתחיל לפעול ומתי לעצור. למראה מזון ולריחו מתחילות בלוטות מסוימות בהפרשתן, כהכנה לקליטת המזון. הקיבה יודעת להפריש את החומר המתאים לסוג המזון שנכנס אליה. תנועות הדוחפות את המזון לאורך המערכת מתבצעות בכיוון אחד בלבד, בקצב המתאים. כל זה מתבצע בלי שנדע על קיומו, ובלי שנצטרך לכוון דבר. החכמה המוטמעת במערכת, היכולת שלה לפעול נכון מבלי שנפקח עליה, היא עדות לתכנון מדוקדק.

ברכת אשר יצר

חכמינו תיקנו ברכה מיוחדת על תקינות פעולת הגוף - ברכת אשר יצר. בברכה זו אנו מודים על כך שברא הבורא את האדם בחכמה, ובו מערכת של חללים ופתחים, שאם ייסתם אחד מהם או ייפתח שלא כראוי, לא יוכל האדם להתקיים. הברכה מלמדת אותנו עיקרון עמוק: התקינות שאנו רגילים אליה אינה מובנת מאליה. בכל יום, פעמים רבות, פועלות מערכות הגוף כראוי, וזהו חסד מתמשך הראוי להודאה. דווקא משום שהדברים פועלים כשורה ברוב הימים, אנו נוטים לשכוח עד כמה הם מופלאים ועד כמה אנו תלויים בהם.

איזון מופלא

אחד הפלאים של המערכת הוא יכולתה לשמור על איזון. הגוף יודע לקלוט בדיוק את החומרים הנחוצים, להפנות עודפים למאגרים, ולשמור על רמות מאוזנות של סוכר ושאר חומרים בדם. כשאדם רעב, מתעורר בו דחף לאכול; כשהוא שבע, פוחת הדחף. מנגנוני בקרה עדינים מווסתים את כל אלה. האיזון הזה, המתקיים מאליו, הוא תנאי לקיום החיים, וכל הפרה ממושכת שלו פוגעת בבריאות. שמירת האיזון בלי מאמץ מודע היא נס מתמשך הפועל בתוכנו.

גשמיות בשירות הרוחניות

היהדות אינה מתעלמת מן הגוף ואינה מבזה אותו, אלא רואה בו כלי לעבודת הבורא. האכילה עצמה יכולה להיות מעשה של קדושה כאשר היא נעשית כדי לחזק את הגוף לעבודת השם, וכאשר מקדימים לה ברכה ומסיימים בברכת המזון. כך הופכת פעולה גשמית למעשה רוחני. מערכת העיכול, המאפשרת לנו לקיים את גופנו, היא בסופו של דבר משרתת את מטרת קיומנו - לעבוד את בוראנו בגוף בריא ובנפש שלמה.

נמצא שגם בית החרושת הפנימי הזה, הפועל בשקט ובחכמה, ראוי שיעורר בנו הכרת תודה. בכל ארוחה, בכל ברכה, אנו מוזמנים להתבונן בפלא המתרחש בתוכנו, ולהודות למי שברא את האדם בחכמה כה עמוקה, וקיים בו את כל אשר הוא צריך לחייו.