מן הייאוש אל התקווה: כיצד נשמרת התקווה גם בחושך

ישנם רגעים בחיים שבהם נדמה שאין מוצא. הדלתות כולן נסגרו, והלב מתמלא ייאוש. במצב כזה, האמונה היהודית מציעה משהו שאינו מובן מאליו - את החובה והיכולת להמשיך לקוות. התקווה אינה תמימות, אלא יסוד עמוק באמונה.

אין ייאוש בעולם כלל

אחד המסרים החוזרים במחשבה היהודית הוא שלעולם אין מצב חסר תקווה. כל עוד האדם חי, פתוחים בפניו שערים. מקור התקווה אינו בהערכת הסיכויים הריאליים, אלא באמונה שהבורא, שאין לו מגבלות, יכול לחולל ישועה בכל רגע ומכל מצב.

חכמינו לימדו ש'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'. כלומר, גם ברגע שנראה האחרון, התפילה והתקווה עדיין במקומן.

הישועה הבאה כהרף עין

היסטוריית עם ישראל מלאה במצבים שנראו אבודים והתהפכו. ביציאת מצרים, בני ישראל עמדו בין הים לבין המצרים הרודפים, ובמצב שנראה חסר מוצא נבקע הים. במגילת אסתר, הגזירה נראתה חתומה, והישועה הגיעה בדיוק מן המקום שממנו באה הסכנה.

• הישועה אינה תמיד באה בדרך שציפינו לה.
• היא יכולה לבוא ברגע האחרון ממש, כשכבר התייאשנו.
• לעיתים דווקא מתוך הקושי עצמו צומחת הישועה.

בין ריאליות לבין תקווה

יש המבלבלים בין תקווה לבין הכחשת המציאות. אך התקווה האמיתית אינה מתעלמת מן הקושי - היא מכירה בו במלואו, ובכל זאת בוחרת להמשיך. דוד המלך, שעבר רדיפות וסכנות רבות, כתב בתהלים 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה''. הכפילות בפסוק מלמדת שלעיתים צריך לקוות, ואז כשהישועה מתמהמהת, לקוות שוב.

כיצד שומרים על התקווה

• לזכור ישועות עבר - אישיות ולאומיות - שמהן למדנו שמצבים קשים השתנו.
• לחלק את הדרך לצעדים קטנים - הייאוש מגיע כשמסתכלים על כל הדרך בבת אחת.
• להיעזר באחרים - בני משפחה, חברים ואנשי מקצוע. אין צורך לשאת את המשא לבד.
• להתפלל - התפילה עצמה מחזירה לאדם את התקווה, שכן היא ביטוי לאמונה שדבר עוד יכול להשתנות.

הייאוש אומר לנו שהסיפור נגמר. האמונה אומרת שכל עוד יש נשימה, הסיפור עדיין נכתב. הבחירה להמשיך לקוות, גם כשקשה, היא אחת מגילויי האומץ הגדולים של הנפש האנושית.