מזמור 'ויהי נועם' — מקורו, מעלתו וזמני אמירתו

הפסוק "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו" החותם את ספר תהילים בחלקו, ומזמור "יושב בסתר עליון" הסמוך לו, תפסו מקום חשוב במנהגי ישראל. פסוקים אלו נחשבו לפסוקי שמירה והגנה, ונהגו לאמרם בעיתים מסוגלות, ובמיוחד במוצאי שבת. בני אשכנז וספרד כאחד נוהגים בהם, אם כי יש שינויים בפרטי המנהג.

מקור הפסוק וענייניו

הפסוק "ויהי נועם" הוא חתימת המזמור התשעים בתהילים, והמזמור שאחריו, "יושב בסתר עליון", עוסק בביטחון בה' ובשמירתו על האדם החוסה בו. חכמינו ייחסו למזמור זה מעלת שמירה, וקראוהו במקומות מסוימים "שיר של פגעים", על שם שהוא תפילת הגנה מפני נזקים ופגעים.

אמירתו במוצאי שבת

נהגו ישראל לומר "ויהי נועם" ו"יושב בסתר עליון" במוצאי שבת, בסדר התפילה של ערבית או אחריה, כפתיחה לימות החול. הטעם המקובל הוא שבכניסת ימי המעשה מבקש האדם שמירה והצלחה בכל מעשי ידיו, והמזמור הוא תפילה לכך. מנהג זה מודפס בסידורים בסדר מוצאי שבת.

כשחל יום טוב בשבוע הבא

יש כלל מקובל הנוגע לאמירת "ויהי נועם" במוצאי שבת: כאשר חל יום טוב בשבוע שלאחר השבת, באופן שלא יהיו בו ששה ימי מלאכה רצופים, נהגו רבים שאין אומרים "ויהי נועם". הטעם הוא שהפסוק "ומעשה ידינו כוננה עלינו" מכוון לששת ימי המעשה, וכשנפגם רצף הימים בשל יום טוב, נמנעים מאמירתו. בפרטי כלל זה יש חילוקי מנהגים, ולכן יש לבדוק במנהג המקום ובסידור.

• במוצאי שבת רגיל — אומרים "ויהי נועם".
• כשיש יום טוב בשבוע הבא הפוגם ברצף ימי החול — לרבים אין אומרים.
• פרטי הדינים משתנים בין מנהגי הקהילות.

אמירתו בהזדמנויות אחרות

מלבד מוצאי שבת, נהגו לומר "יושב בסתר עליון" גם בעיתים אחרות כתפילת שמירה — קודם נסיעה, בעת חשש סכנה, ובחלק מן הקהילות בסדרי תפילה מיוחדים. כל אלו הם מנהגי חסידות וביטחון, ואינם חובה גמורה, אך יש בהם עורר הלב לביטחון בשמירת הבורא.

הכוונה הראויה באמירתו

עיקר מעלת המזמור היא בכוונת הלב לביטחון בה'. האומר "יושב בסתר עליון" ראוי שיכוון שכל שמירתו והגנתו מאת הבורא לבדו, ושיחסה בצל כנפיו. אין לראות באמירה לחש או קמע בעלמא, אלא תפילה והתבטלות לפני מי שבידו השמירה האמיתית.

נמצא ש"ויהי נועם" ומזמור "יושב בסתר עליון" הם תפילות ביטחון ושמירה שהשתרשו בעם ישראל, ובמיוחד בכניסת ימות החול. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.