מזוזה בדירה שכורה: חובת השוכר וגבולותיה

שאלת המזוזה בדירה שכורה נפוצה מאוד, שכן רבים דרים בשכירות. ההלכה מבחינה בין הבעלים לבין הדר בפועל, ועיקר חיוב המזוזה תלוי בדר בבית ולא בבעל הקרקע. נבאר את הכללים העיקריים.

החיוב מוטל על הדר

מצוות מזוזה מוטלת על מי שדר בבית, שכן המזוזה היא חובת הדירה והשמירה על הדר בה. לפיכך השוכר דירה חייב לקבוע בה מזוזה, ואין הוא יכול לפטור עצמו בטענה שהבית אינו שלו. החיוב נובע מעצם מגוריו במקום.

הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ

נאמרה חלוקה חשובה בין השוכר בארץ ישראל לשוכר בחוץ לארץ. בחוץ לארץ, השוכר בית פטור בשלושים הימים הראשונים, משום שעד אז אין דירתו נחשבת קבע, ולאחר שלושים יום מתחייב. בארץ ישראל, מחמת חשיבות יישוב הארץ, החמירו וחייבו את השוכר לקבוע מזוזה מיד, ולא להמתין שלושים יום. כך מבואר בדברי הפוסקים, ויש לדקדק בכך.

• השוכר בחוץ לארץ פטור בשלושים יום הראשונים ואחר כך חייב.
• השוכר בארץ ישראל חייב מיד, מפני חביבות הארץ.
• החיוב הוא על הדר, לא על הבעלים.

ברכה בקביעת השוכר

כשהשוכר קובע מזוזה בחיוב, מברך עליה כדין כל קובע מזוזה. ואם הדבר נעשה במצב של ספק חיוב, כגון בתחילת שלושים יום בחוץ לארץ, אין לברך. בארץ ישראל, מאחר שהחיוב מיידי, מברכים על הקביעה.

הנחת המזוזות בעת העזיבה

השוכר שעוזב את הדירה ובא יהודי אחר לדור בה אחריו, אסור לו ליטול את המזוזות עמו, אלא יניחן במקומן עבור הדייר היהודי הבא. הטעם הוא משום שלא לגרום שייכנס הבא לדור בבית בלא מזוזה, ואף משום סכנה הכרוכה בנטילתן. אם בעל הבית או הדייר הבא אינו יהודי, או שאין מי שייכנס לדור אחריו, יש בכך פרטי דינים נוספים.

חיוב הבעלים מול השוכר

אף שעיקר החיוב על השוכר הדר בבית, ראוי לברר בעת חתימת חוזה השכירות מי דואג למזוזות. לעיתים בעל הבית משאיר מזוזות כשרות, ואז על השוכר לוודא את כשרותן ולבודקן. אם אין מזוזות, חובת הקביעה על השוכר.

פרטי הדין בדירה שכורה, ובמיוחד החילוק שבין הארץ לחוץ לארץ ודין נטילת המזוזות בעזיבה, מצריכים בירור לכל מקרה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.