מה רבו מעשיך: פלא הגוף ו"מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ"

דוד המלך, המשורר הגדול של האמונה, קרא בהתפעלות: ״מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ״ (תהלים קד, כד). אחד השערים הנפלאים להכרת גדולת הבורא אינו נמצא בשמים הרחוקים ובגלגלים, אלא קרוב מאוד — בגוף האדם עצמו, שאותו נושא כל אחד עמו בכל רגע.

״מבשרי אחזה אלוה״

וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ (איוב יט, כו).

איוב מלמד עיקרון עמוק: מתוך התבוננות ב״בשרי״ — בגופי שלי — אני יכול ״לחזות״, לראות ולהכיר את האלוקות. אין צורך לנסוע רחוק כדי למצוא ראיה לבורא; החכמה המדהימה הטמונה בגוף האדם היא עדות חיה ומתמדת. רבנו בחיי בחובות הלבבות (שער הבחינה) הרחיב בכך: עצם הבחינה בבריאה ובחכמה שבה מולידה בלב את אהבת ה׳ ואת יראתו, וזוהי חובה המוטלת על כל בעל שכל.

ברכת ״אשר יצר״ — פלא יומיומי

חז״ל קבעו ברכה מיוחדת על תפקוד הגוף, שאותה אומרים כמה פעמים ביום:

אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם ייפתח אחד מהם או ייסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך (ברכות ס ע״ב).

מערכות הגוף — הלב הפועם מיליארד פעמים בלא הרף, מערכת החיסון, העין הרואה, המוח החושב — כל אחת מהן מופת של חכמה. הברכה חותמת ״רופא כל בשר ומפליא לעשות״, ומלמדת אותנו לא לקחת את הבריאות כמובנת מאליה, אלא לראות בכל רגע תקין נס מחודש. אמרו חכמים שבכל נשימה ונשימה חייב אדם להלל את בוראו (בראשית רבה יד).

מה נוכל ללמוד מן ההתבוננות

• הכרת הטוב — עצם הנשימה, הראייה והתנועה הם מתנות שיש להודות עליהן, ״כל הנשמה תהלל י-ה״ (תהלים קנ).
• ענווה — ההכרה עד כמה אנו תלויים בחסד הבורא בכל רגע, ״מה אנוש כי תזכרנו״ (תהלים ח).
• אמונה — מורכבות שאין דומה לה אינה יכולה להיווצר מאליה; היא מעידה על יוצר חכם ומכוון.
• אחריות — ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״ (דברים ד, טו) — גוף שהוא פלא כזה מחייב שמירה ובריאות.

שלושה מבטים על פלא הבריאה

• מבט של שירה — פסוק: ״אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד״ (תהלים קלט, יד). לקח: ההתבוננות בגוף פורצת מאליה לשירה והודיה.
• מבט של חכמה — מקור: ״כולם בחכמה עשית״ (תהלים קד, כד). לקח: אין פרט מקרי בבריאה; כל אבר תכליתי ומדויק.
• מבט של ענווה — מקור: ״מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו״ (תהלים ח, ה). לקח: מול הפלא, האדם מכיר בקטנותו ובחסד שנעשה עמו בכל רגע.

הגוף כמשל לנפש

חכמינו לא הסתפקו בהתפעלות מן החומר, אלא למדו מן הגוף על הנשמה. חמש פעמים אמר דוד ״ברכי נפשי את ה׳״ (ברכות י ע״א), ודרשו: כשם שהקב״ה מלא את כל העולם, כך הנשמה ממלאה את כל הגוף; כשם שהוא רואה ואינו נראה, כך הנשמה. הגוף הפלאי הוא אפוא לא רק ראיה לבורא, אלא גם מורה דרך על טבע הנשמה האלוקית השוכנת בו.

חכמה בכל פרט

חז״ל ציינו כיצד כל אבר מתאים בדיוק לתפקידו: העפעפיים המגנים על העין ומרטיבים אותה, האוזן הבנויה לסנן ולכוון קולות, מערכת העיכול המפרידה בין המזון המזין לפסולת. ״כמה נקבים יש בו, וכמה נסים נעשים לו בכל שעה״ (מדרש). ככל שהמדע מגלה יותר על התא, על ה-DNA ועל המוח, מתחדד הפלא ומתעצם — לא נחלש. גדולי הרפואה בכל הדורות עמדו נדהמים מול הדיוק שאין דומה לו, ובכך התקיים ״מבשרי אחזה אלוה״.

מן ההתבוננות אל העבודה

ההתבוננות אינה נשארת רגש חולף, אלא הופכת לעבודת ה׳ מעשית. בכל בוקר פותח היהודי ב״מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי״, ובברכות השחר מודה על שנתן ״לשכוי בינה״, ״פוקח עיוורים״, ״זוקף כפופים״ ו״המכין מצעדי גבר״ — כל ברכה על תפקוד גופני אחר. חז״ל תיקנו מאה ברכות בכל יום (מנחות מג ע״ב), חלקן על הנאות הגוף ופלאיו, כדי שלא ירגיל אדם עצמו לראות בהם דבר מובן מאליו, אלא יחדש בכל שעה את ההודיה ליוצרו.

הלכה ומנהג

• מברכים ״אשר יצר״ בכוונה לאחר כל יציאה לצרכים, ואין לאומרה בחיפזון (שולחן ערוך אורח חיים ז).
• אומרים ברכות השחר בכל בוקר, ומודים על כל אבר ותפקוד שחזרו לפעול.
• ראוי לקבוע רגע של התבוננות בפלאי הגוף, שכן ״מתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם״ (ספרי).

סיכום

אין צורך במסע רחוק כדי לפגוש את גדולת הבורא. די להתבונן בכף היד הנעה לפי רצוננו, בפעימת הלב הסדירה, ביכולת המופלאה לחשוב, לזכור ולדבר — ולומר בכוונה ״אשר יצר״ ו״אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא״. ״מבשרי אחזה אלוה״: הגוף שלנו הוא הספר הפתוח ביותר של האמונה, נושא עמנו תמיד, וכל התבוננות בו מקרבת את הלב אל הבורא ומעוררת בנו שירה: ״מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחכמה עשית״.