מהי הפרשת תרומות ומעשרות בזמן הזה — מבוא יסודי

מצוות התרומות והמעשרות הן מן המצוות התלויות בארץ, ועיקרן בתורה. כל הגדל בארץ ישראל ממיני דגן, תירוש ויצהר, וכן פירות וירקות, חייב בהפרשת המתנות הללו קודם שמותר לאכול ממנו. בזמן שבית המקדש היה קיים, ובזמן שרוב ישראל היו יושבים על אדמתם, היתה חובה זו מן התורה במלוא תוקפה. בזמן הזה נחלקו הראשונים אם החיוב הוא מן התורה או מדרבנן, והלכה רווחת ברוב הפוסקים שבזמן הזה חיוב התרומות והמעשרות הוא מדרבנן, לפי שאין רוב ישראל יושבים על אדמתם.

אף שהחיוב בזמן הזה מדרבנן, הדבר חמור מאוד, שכן האוכל פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות נקראים "טבל", ואיסור אכילת טבל חמור. לפיכך יש להקפיד מאוד שלא לאכול מפירות וירקות הגדלים בארץ ישראל קודם שהופרשו מהם המתנות כדין.

סדר המתנות הניתנות מן היבול

לאחר שנגמרה מלאכת היבול, מפרישים ממנו כמה מתנות בזה אחר זה. ראוי להכיר את שמותיהן ואת סדרן:

• תרומה גדולה — ניתנה לכהן. מן התורה אין לה שיעור קצוב, וחכמים נתנו בה שיעורים. בזמן הזה מפרישים אותה בכמות מועטת.
• מעשר ראשון — עשירית מן הנותר, וניתן ללוי.
• תרומת מעשר — הלוי מפריש עשירית ממה שקיבל ונותנה לכהן.
• מעשר שני — בשנים מסוימות של מחזור השמיטה, ונאכל בירושלים בקדושה, או נפדה על מטבע.
• מעשר עני — בשנים אחרות של המחזור, וניתן לעניים.

מדוע נוהגים להפריש גם בזמן הזה

אף שאין לנו כהנים ולויים מיוחסים בודאות גמורה, ואין בית המקדש קיים, מכל מקום קדושת המתנות עצמה לא בטלה. התרומה עדיין אסורה לזרים ובטומאת ימינו אין אנו יכולים לאוכלה, ולפיכך נוהגים להפריש ולשרוף או לאבד את התרומה בכבוד. את המעשרות נותנים או פודים כפי הדין. כל זה כדי שלא ייכשל אדם באכילת טבל, ושיתקיימו המצוות כפי שאפשר בזמן הזה.

חשיבות הידיעה למעשה

אדם הקונה פירות וירקות, או הגדל פירות בגינתו, חייב לדעת אם הם חייבים בהפרשה. פירות הגדלים בחוץ לארץ פטורים מעיקר הדין. פירות הגדלים בארץ ישראל חייבים. ביבול הנמכר בשווקים מוסדרים יש לעיתים תעודות המעידות שכבר הופרשו מהם המתנות, ובמקרים אחרים חובת ההפרשה מוטלת על הקונה. על כן יש להכיר את הכללים, או לסמוך על גוף כשרות מהימן המפריש כדין.

הבדלי מנהגים

בעיקרי הדינים אין הבדל מהותי בין אשכנזים לספרדים בחובת ההפרשה, אולם ישנם פרטים בנוסח ההפרשה ובסדרי ההלכה למעשה שבהם נוהגים על פי פוסקיהם. ספרדים נוהגים על פי מרן השולחן ערוך ופוסקי הספרדים, ואשכנזים על פי הרמ"א ופוסקיהם, ובכל מקרה ראוי לנהוג כפי הוראת רב המקום.

ראוי לכל אדם ללמוד את הלכות התרומות והמעשרות על בוריין, שכן הן מצויות בכל יום בעניין האכילה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.