מבוא למתנות כהונה ולוויה — עשרים וארבע מתנות ויסודן בתורה

התורה ייחדה את שבט לוי, ובתוכו את הכהנים, לעבודת המקדש ולהוראה בישראל. מתוך שלא נטלו נחלה בארץ כשאר השבטים, קבעה התורה לכהנים וללוויים מתנות רבות שהם נוטלים מן העם, כדי שיהיו פנויים לעבודת ה' ולהוראת התורה. חכמים מנו עשרים וארבע מתנות כהונה, וחלקן נוהגות אף בזמן הזה.

חלוקת המתנות לקבוצות

המתנות נחלקות לפי מקום זכייתן ולפי טיבן. יש מהן הניתנות במקדש בלבד, יש הניתנות בירושלים, ויש הניתנות בגבולים — כלומר בכל מקום בארץ ישראל. כן יש המחולקות בין מתנות הבאות מן הקודש לבין מתנות הבאות מן החולין.

• מתנות הניתנות מן הקודשים שבמקדש, כגון חזה ושוק ועורות.
• מתנות הניתנות מתבואת הארץ, כגון תרומה גדולה, תרומת מעשר וביכורים.
• מתנות הניתנות מבעלי חיים, כגון מתנות הזרוע הלחיים והקיבה, וראשית הגז.

המתנות הנוהגות בזמן הזה

רבות מן המתנות תלויות בקיום בית המקדש ובעבודת הקרבנות, ולכן בטלו לעת עתה. אולם כמה מתנות הנוהגות אף בחורבן ואף בחוץ לארץ בחלקן, ובהן עוסקים פוסקי הדורות למעשה:

• חלה — נוהגת בכל מקום, ובחוץ לארץ מדרבנן.
• תרומות ומעשרות — נוהגות בארץ ישראל, ובזמן הזה מדרבנן לדעת רוב הפוסקים.
• מתנות זרוע לחיים וקיבה — נוהגות אף בחוץ לארץ לדעת חלק מן הפוסקים.
• ראשית הגז — נוהגת בארץ ובחוץ לארץ לדעת רבים.
• פדיון פטר חמור ופדיון בכור בהמה ואדם — נוהגים בזמן הזה.

טעם המתנות ומשמעותן

בדברי הראשונים מבואר שהמתנות אינן רק פרנסה לכהן ולוי, אלא ביטוי לקדושה השורה בעם ישראל. הנותן מכיר שהכול בא מאת ה', ונותן ראשית מכל דבר לעובדי ה'. בכך מתקדש האדם בממונו ובמעשי ידיו, ומחבר את חיי החולין אל הקודש.

חומרת הגזל בדברים אלו

הזהירו חכמים מאוד שלא ליהנות מן המתנות קודם הפרשתן, ושלא לעכבן מן הכהן או הלוי, שכן יש בכך גזל הקודש או גזל השבט. לפיכך צריך אדם להיזהר בכל הפרשה שתיעשה כדין, ולברר היטב את אופן קיום המצוות הללו לפי המקום והזמן.

נושאים אלו עמוקים ומסועפים, ובכל פרט יש שיטות ופרטי דינים. לכן למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.