כלי חרס וכלים מצופים — מדוע אינם יוצאים בהגעלה

כלל מקובל הוא שכלי חרס שבלע איסור אינו יוצא מידי בליעתו בהגעלה. בעוד שכלי מתכת ועץ פולטים את הטעם הבלוע בהם על ידי רתיחה, חומר החרס בולע בליעה חזקה ועמוקה שאינה נפלטת כראוי, ולכן אף לאחר הגעלה חוזר ופולט הכלי מעט מן הטעם הבלוע, ואין ההגעלה מועילה לו.

טעם הדין

החרס עשוי מחומר נקבובי הסופג נוזלים אל תוך עומקו. בליעה זו אינה כמו בליעת המתכת שעל פני השטח, אלא חודרת פנימה ונאחזת בדפנות. הרותחים שבהגעלה מפליטים את הטעם שבשטח, אך אינם מגיעים אל עומק הבליעה לפולטה. מטעם זה קבעו חכמים שאין כלי חרס יוצא בהגעלה.

אילו דרכים כן מועילות

אף שההגעלה אינה מועילה לכלי חרס, יש דרכים אחרות שדנו בהן הפוסקים:

• ליבון חמור — חימום באש עד ששורף את הבלוע. ליבון חמור מועיל אף לכלי חרס לדעות רבות, אך הוא עלול לסדוק את הכלי ולקלקלו.
• הימנעות משימוש — בכלי חרס של חמץ נהגו רבים שלא להכשירם לפסח כלל אלא להניחם בצד ולקנות כלים אחרים.
• שינוי ייעוד — להשתמש בכלי לדבר שאינו מצריך כשרות אותה בליעה.

כלים מצופים בזיגוג

כלי חרס רבים מצופים בשכבת זיגוג — חומר זכוכיתי המכסה את החרס. בכלים אלו דנו הפוסקים אם הציפוי משנה את דינם:

יש שראו את הזיגוג כשכבה החוצצת, המונעת מן החרס לבלוע, ולכן הקלו בהם יותר. ויש שחששו שהזיגוג עצמו בולע, או שהוא נסדק ונשחק עם הזמן ומתחתיו החרס בולע כדרכו, ולכן החמירו בהם ככלי חרס. ההכרעה תלויה בטיב הציפוי, בשלמותו, ובמנהג, ואין בכך כלל אחד פשוט.

חרסינה ופורצלן

כלי חרסינה ופורצלן הם מסוג כלי החרס המצופים, ולכן דינם נדון יחד עמהם. רבים מן הפוסקים מחמירים בהם ככלי חרס, ובפרט בחמץ. אין להחיל עליהם את ההקלה שבכלי זכוכית, שכן זכוכית גמורה שונה במהותה מן החרסינה.

זהירות מעשית

מחמת חומרת בליעת החרס, יש להיזהר במיוחד בכלי חרס וחרסינה ששימשו איסור או חמץ, ולא להקל בהם בהגעלה רגילה כדרך שמקלים בכלי מתכת. כאשר נדרשת הכשרה, יש לברר אם ליבון חמור אפשרי בלא קלקול, ואם לאו — לשקול הימנעות מן הכלי לאותו שימוש.

סיכום מעשי

כלי חרס אינם יוצאים בהגעלה מחמת בליעתם החזקה, ולעיתים מועיל בהם רק ליבון חמור. כלים מצופים בזיגוג נתונים במחלוקת, ויש להחמיר בחרסינה ופורצלן ככלי חרס. בכל מקרה של ספק יש לברר את הדין לאותו כלי.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.