יוסף הצדיק: מהבור אל הכתר, בלי לאבד את עצמו

מעטות הדמויות במקרא שעברו עליות וירידות כמו יוסף. נער מפונק שאביו אהבו, נמכר בידי אחיו לעבד, נאשם על לא עוול בכפו ונזרק לכלא — ומשם, ביום אחד, עלה להיות שליט על כל מצרים. אך הסיפור האמיתי אינו בשינויי המעמד, אלא במה שנשאר קבוע בתוכו.

טוהר בשעת ניסיון

בבית פוטיפר עמד יוסף בניסיון קשה, וסירב לאשת אדוניו במילים "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בראשית לט, ט). הוא בחר באמת על פני הנוחות, ושילם על כך בחירותו. אך גם בכלא לא נשבר, אלא דאג לזולת ופתר חלומות.

הכוח לסלוח

כשבאו אחיו לפניו רעבים, יכול היה להתנקם. במקום זאת בכה, התוודע אליהם ואמר: "ועתה אל תֵעצבו... כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (בראשית מה, ה). הוא ראה את היד המכוונת מעבר לרוע האנושי, וביכר את האחווה על פני החשבון.

"אתם חשבתם עליי רעה — אלוקים חשבה לטובה" (בראשית נ, כ). זהו שיא הסליחה והאמונה גם יחד.

המסר

יוסף מלמד שזהותו הפנימית של אדם אינה תלויה במצבו החיצוני. אפשר לרדת לבור ולעלות לכתר ולהישאר אותו אדם ישר ורחום. ומעל הכול — הוא מורה שהסליחה גדולה מהנקמה, ושמי שמאמין שיש כיוון לחייו, מסוגל למצוא טוב גם בתוך הכאב.