חובת ביקור חולים ודרך הנהגתה

מצוות ביקור חולים היא ממצוות גמילות החסדים שאין להן שיעור. אין היא רק נימוס או מנהג טוב, אלא מצווה שהקדוש ברוך הוא בכבודו עוסק בה, כדברי חכמים שביקר את אברהם אבינו ביום השלישי למילתו. נבאר את שורשה ואת דרך קיומה הראוי.

שורש המצווה

למדו חכמים את מצוות ביקור חולים מן הציווי 'והלכת בדרכיו' — מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים. הרמב"ם מנה זאת בכלל מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שכל הדברים שאדם רוצה שיעשו לו בעת חוליו, חייב לעשותם לחברו. נמצא שזו מצווה דאורייתא בשורשה, ופרטיה מדברי חכמים.

שתי תכליות לביקור

שניים הם עיקרי התועלת שבביקור חולים, ולפיהם נמדד אם קיים המבקר את המצווה כראוי:

• סיוע גשמי לחולה — לראות מה הוא צריך, לעזור בצרכיו, להקל מעליו.
• תפילה על החולה — שהמבקר רואה את החולה בצערו ומתעורר להתפלל עליו ברחמים.

אמרו חכמים שכל המבקר את החולה ואינו מבקש עליו רחמים — לא קיים את המצווה בשלמותה. על כן עיקר גדול בביקור הוא לשאת תפילה על הבראתו.

הנהגות הביקור

הורו חכמים כמה הנהגות בעת הביקור. שלא יבקר בשלוש שעות ראשונות של היום, שאז דעתו של חולה צלולה ואין דואגים לו, ולא בשלוש אחרונות, שאז מצבו קשה ומתייאשים מן התפילה. שלא ישב המבקר על המיטה גבוה מן החולה, אלא לפניו או למטה ממנו, מפני שהשכינה למעלה ממראשותיו של חולה.

עוד יזהר המבקר שלא להכביד על החולה, אלא ימדוד את זמן שהותו לפי כוחו ומצבו של החולה. ולא ידבר דברים המבהילים אותו או מכבידים על רוחו, אלא דברי חיזוק ותקווה.

מי קודם ומי נמנע

הקרובים והאוהבים נכנסים מיד, והרחוקים אחר שלושה ימים. ואם קפץ עליו החולי, אף הרחוקים נכנסים מיד. יש חולאים שאין מבקרים אותם, או שאין מזכירים את חולים בפניהם, כדי שלא יתבייש החולה — וצריך בכך זהירות ורגישות.

תפילה על החולה

בעת התפילה על החולה נהגו לכלול אותו עם כלל חולי ישראל, ואומרים 'בתוך שאר חולי ישראל', שתפילה בכלל הרבים נשמעת יותר. ומזכירים את שמו ושם אמו. גדולה מעלת התפילה על החולה, ויש בה משום ערבות וקיום אהבת ישראל.

מצווה זו, שהיא חסד עם הגוף ועם הנפש כאחת, מעלתה גדולה עד מאוד. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.