ויתור ומחילה: השחרור הגדול

יש משא כבד שאדם נושא על לבו מבלי שירגיש בכך: משא העלבונות הישנים. דבר פלוני שאמר לפני שנים, מעשה שעשה לנו אדם קרוב, חוסר ההכרה שקיבלנו במקום שראוי היה. כל אלו מצטברים בלב ומכבידים על הנפש, ולעיתים אנו נושאים אותם שנים בלי לדעת כמה הם מעיקים עלינו.

מדוע קשה לוותר

הנטייה לא לוותר נובעת מתחושת הצדק. "מגיע לי", אומר הלב, "איך אפשר לוותר על מה שצודק?". אך כאן טמונה הטעות הגדולה. כל זמן שאנו אוחזים בעלבון, הפוגע ממשיך לפגוע בנו, שוב ושוב, בכל פעם שאנו נזכרים. הוא כבר שכח מזמן, ואנו עדיין סובלים. הוויתור הוא אפוא הצלת עצמנו, לא ויתור על הצדק.

מידת הסליחה האלוקית

חכמינו לימדו שמי שמעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו. כשאנו מוחלים לזולת, אנו פותחים את שערי הרחמים על עצמנו. הבורא נוהג עם האדם כפי שהאדם נוהג עם חברו. מי שדן את הבריות לכף זכות ומוחל בנקל, זוכה שגם דנים אותו למעלה ברחמים ובסליחה.

צעדי המחילה

המחילה אינה תמיד רגש מיידי, אלא לעיתים החלטה. אפשר לומר בלב: "אני בוחר לשחרר את זה. איני רוצה לשאת את המשא הזה עוד". בתחילה זה קשה, אך בכל פעם המשא קל יותר. אפשר גם להתפלל על מי שפגע בנו, וזו סגולה גדולה להמיס את הטינה שבלב.

אדם שלמד למחול חי חיים קלים יותר. לבו פנוי לאהבה במקום לטינה, לשמחה במקום למרירות. הוא אינו עבד לעברו אלא בן חורין ההולך קדימה. זו המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לתת לעצמו.