הידעת? יש מצווה שמתקיימת רק פעם בשבע שנים, ועוד אחת רק פעם בחמישים

מצוות שזמנן רחוק

בעולם המצוות יש קצב מגוון. ישנן מצוות שאנו מקיימים מדי יום, כמו תפילה וברכות. ישנן מצוות שבועיות, כמו שמירת השבת. ישנן מצוות שנתיות, כמו אכילת מצה בפסח ותקיעת שופר בראש השנה. אך ישנן גם מצוות נדירות הרבה יותר, שזמנן מגיע רק אחת לשנים רבות. שתי המפורסמות שבהן הן מצוות השמיטה והיובל.

שנת השמיטה

אחת לשבע שנים מצווה התורה על שנת השמיטה. בשנה זו אסור לעבד את אדמת ארץ ישראל בדרכים מסוימות. אין זורעים ואין קוצרים כדרך הרגיל, והשדות נותרים פתוחים לכל. פירות שגדלו מאליהם בשנה זו הם הפקר, וכל אדם רשאי לקחת מהם לצרכו. בנוסף, בשנת השמיטה נשמטים חובות מסוימים, כלומר המלווה אינו תובע את הלווה על חובו.

מצווה זו דורשת אמונה גדולה. החקלאי, שכל פרנסתו תלויה באדמתו, נדרש לעזוב את שדהו לשנה שלמה. התורה מבטיחה שמי שישמור על השמיטה יזכה לברכה מיוחדת, ושיבול השנה השישית יספיק לכמה שנים. כאן מתגלה עומק רוחני: השמיטה מלמדת שהאדם אינו הבעלים הבלעדי על האדמה, אלא הכל שייך לבורא, והאדם הוא רק שומר ומשתמש.

שנת היובל

נדירה עוד יותר היא שנת היובל. לאחר שבע שמיטות, כלומר לאחר ארבעים ותשע שנים, מגיעה השנה החמישים, היא שנת היובל. בשנה זו מתרחשים דברים מופלאים. עבדים עבריים יוצאים לחירות, ושדות שנמכרו חוזרים לבעליהם המקוריים. התורה מתארת כיצד תוקעים בשופר ומכריזים דרור בארץ לכל יושביה.

שנת היובל היא ביטוי עוצמתי לרעיון של חירות ושל איזון חברתי. אדם שירד מנכסיו ונאלץ למכור את שדהו, אינו נותר עני לעד. בשנת היובל הכל חוזר לקדמותו, וכל משפחה שבה אל נחלת אבותיה. כך מנעה התורה ריכוז קרקעות בידי מעטים והבטיחה שלכל שבט ולכל משפחה יהיה חלק בארץ.

הזמן הרחוק כמקור עוצמה

דווקא הנדירות של המצוות הללו מעניקה להן עוצמה מיוחדת. מצווה שמתקיימת פעם בשבע או בחמישים שנים, אדם מצפה לה, מתכונן אליה, וחי את משמעותה לאורך זמן רב. הציפייה עצמה הופכת חלק מהמצווה. כשמגיעה שנת השמיטה, היא משנה את כל אורח החיים של החקלאי לשנה שלמה.

יש בכך גם לימוד על מחזוריות הזמן. החיים אינם רק רצף אחיד של ימים, אלא בנויים ממחזורים גדולים. כשם שיש מחזור שבועי המסתיים בשבת, כך יש מחזור של שנים המסתיים בשמיטה, ומחזור גדול עוד יותר המסתיים ביובל. כל מחזור מזמין את האדם לעצור, להתבונן ולהתחדש.

בין הלכה למעשה

חשוב לציין כי בענייני שמיטה ויובל בזמן הזה ישנם פרטי הלכה רבים ומורכבים, והם תלויים בשאלות של זמן ושל מצב העם בארץ. כל הנוגע למעשה צריך לברר את הדינים אצל תלמידי חכמים ופוסקי הלכה. כאן אנו עוסקים ברעיון הכללי ובמשמעות הרוחנית, ולא בהכרעות הלכתיות מעשיות.

מסר לכל אדם

אף מי שאינו חקלאי בארץ ישראל יכול ללמוד מן המצוות הללו. השמיטה מלמדת אותנו להרפות מן האחיזה התמידית ברכוש ולזכור שהכל מאת הבורא. היובל מלמד אותנו על תקווה ועל אפשרות של התחלה חדשה. גם כשנדמה שהאדם נפל ואיבד את אחיזתו, תמיד יש זמן שבו הדברים שבים אל מקומם הראוי.

אלו מצוות שמרחיבות את הראייה מעבר לרגע הנוכחי, ומזמינות אותנו לחיות בתוך מחזור גדול של ברכה, חירות והתחדשות.