האם מותר לתת כל כספו לצדקה — גדר 'אל יבזבז'

מצוות הצדקה גדולה ונעלה, ואדם עשוי לחשוב שכל המרבה בה הרי זה משובח בלא גבול. אולם חכמינו קבעו הגבלה חשובה: אל יבזבז אדם יותר מחומש מנכסיו לצדקה. במאמר זה נברר את טעם ההגבלה, את גדריה, ואת המקרים שבהם היא נאמרה.

התקנה — אל יבזבז יותר מחומש

חכמים תיקנו שהמבזבז ממונו לצדקה לא יבזבז יותר מחומש, דהיינו חמישית מנכסיו. הטעם המרכזי הוא החשש שמא הנותן עצמו יעני ויצטרך לבריות. אדם הנותן את כל הונו לצדקה עלול להפוך בעצמו לנטל על הציבור, ובכך נמצא שכרו יוצא בהפסדו. התורה אינה רוצה שאדם יהרוס את עצמו כלכלית בשם הצדקה.

חומש כשיעור עליון

החומש משמש כאן כשיעור עליון, בניגוד לתפקידו במקום אחר כשיעור המובחר של נתינה. כלומר, מצד אחד נתינת חומש היא המעלה הגבוהה בכמות הנתינה, ומצד שני היא גם הגבול שאין לעבור אותו. הפוסקים דנו כיצד מתיישבים שני העניינים, והעלו שהחומש הוא נקודת האיזון הנכונה — מספיק נדיב כדי להיות מן המובחר, אך לא מופרז עד כדי סיכון עצמי.

מתי נאמרה ההגבלה

הפוסקים העמידו את ההגבלה בעיקר במקרים מסוימים:

• כשמדובר בבזבוז של בת אחת — נתינת סכום גדול בפעם אחת.
• כשהדבר עלול להביא את הנותן לידי עוני.
• יש שדנו אם ההגבלה חלה גם על נתינה שוטפת לאורך זמן.

בעניין נתינה שוטפת — כגון הפרשת מעשר או חומש מן הרווחים בקביעות — יש שהקלו, מאחר שאין בה החשש של בזבוז ההון בבת אחת, אלא נתינה הדרגתית מן הרווחים בלבד.

שעת המיתה ומקרים מיוחדים

הפוסקים הזכירו שיש מקרים שבהם ההגבלה מתרככת. למשל, אדם בשעת מיתתו, שאינו זקוק עוד לממונו לפרנסתו, יכול לתת יותר מחומש. כן יש שדנו במי שמובטח לו מקור פרנסה אחר. בכל אלו נדרשת הכרעה פרטנית, שכן הגבולות תלויים במצב האישי ובנסיבות.

בין נדיבות לאחריות

תקנת "אל יבזבז" מלמדת יסוד חשוב בהשקפת התורה: הצדקה צריכה להיות מאוזנת ואחראית. הנדיבות אינה אמורה להוביל לחוסר אחריות כלפי עצמו ובני ביתו. אדם חייב לדאוג תחילה לפרנסת משפחתו, ורק לאחר מכן להרחיב את נתינתו לאחרים. דווקא מתוך האיזון הזה מתקיימת הצדקה לאורך זמן, שכן אדם ששמר על יכולתו הכלכלית יכול להמשיך ולתת שנים רבות.

יש להוסיף שההגבלה אינה באה למעט בצדקה אלא להסדירה. מי שמעוניין להרבות בנתינה ימצא דרכים לעשות זאת בחכמה — להפריש מן הרווחים בקביעות, לסייע בגמילות חסדים, ולעודד אחרים לתת. כל אלו מאפשרים הרבות בחסד בלי לסכן את עצמו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.