
בין הצועקים, המתפללים והקופצים — מי באמת קרע את ים סוף?
בני ישראל עומדים על שפת הים. מאחוריהם פרעה וחילו, לפניהם המים. "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'". ואז באה תשובת ה' המפתיעה למשה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".
רש"י מביא: אמר הקדוש ברוך הוא — לא עת עתה להאריך בתפילה, שישראל נתונים בצרה. יש שעה לתפילה, ויש שעה לפעולה. לעיתים הקריאה האלוהית אינה "התפלל", אלא "סע".
חכמינו מספרים שהיו השבטים עומדים ומתווכחים מי ייכנס ראשון אל הים. קפץ נחשון בן עמינדב ונכנס תחילה. ורק כשהגיעו המים עד נחירו — אז נקרע הים. הנס לא קדם לאמונה; האמונה היא שחוללה את הנס.
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם".
שים לב לדקדוק הלשון: "הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם". כיצד אפשר ללכת ביבשה ובתוך הים בעת ובעונה אחת? אלא שכך היא דרכה של אמונה — להלך ביבשה כשעדיין מקיף אותך הים. לפסוע בביטחון בתוך אי-הוודאות.
ורק לאחר הקריעה באה השירה: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". מדוע לא שרו קודם, מתוך אמונה? כי שירה אמיתית נובעת לא מן הציפייה, אלא מן ההכרה. כשראו את ישועת ה' בעיניהם, פרצה השירה מאליה.
הפרשה מלמדת אותנו את שלושת השלבים: לצעוק בעת צרה, לקום ולפעול באמונה, ולשיר בהכרת הטוב. ולפעמים, הים שלפנינו לא ייקרע עד שנעז לפסוע אל תוכו. הישועה ממתינה לרגל הראשונה שתיגע במים.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק