אמירת סליחות ביחיד וללא מניין — מה אומרים ומה מדלגים

סדר הסליחות נתקן בעיקרו להיאמר בציבור, אך לעיתים נמצא אדם שאין באפשרותו להצטרף למניין, מחמת חולי, נסיעה, או חוסר מניין במקומו. במצב זה עליו לדעת כיצד לנהוג, אילו חלקים רשאי לומר, ומאילו עליו להימנע או לשנות את אופן אמירתם.

היסוד — סליחות נתקנו לציבור

עיקר כוחן של הסליחות הוא באמירתן בציבור. בפרט אמירת שלוש עשרה מידות הרחמים נחשבת כדבר שבקדושה, ואין אומרים דבר שבקדושה אלא בעשרה. כך נפסק בפוסקים והובא במשנה ברורה. לכן יש הבדל מהותי בין אמירת סליחות בציבור לבין אמירתן ביחיד.

שלוש עשרה מידות ליחיד

היחיד אינו רשאי לומר את שלוש עשרה המידות כתפילה ובקשה, מפני שהן דבר שבקדושה. שתי דרכים לפניו:

• לדלג על שלוש עשרה המידות לגמרי, ולהמשיך בשאר הסליחות.
• לאמרן בטעמי המקרא, בניגון של קריאה בתורה, כקורא פסוקים, ולא בדרך של בקשה ותחנונים.

הדרך השנייה עדיפה לרבים, שכן באופן זה אינו מפסיד את אמירת הפסוקים, אלא רק משנה את אופן האמירה מתפילה לקריאה.

קטעי הארמית

בסדר הסליחות מצויים קטעים הכתובים בלשון ארמית, כגון "מחי ומסי", "מרן דבשמיא", "רחמנא" ועוד. נפסק בפוסקים שאף קטעים אלו נאמרים בעיקר בציבור, ויחיד שאומר סליחות בלא מניין ראוי לו לדלג עליהם. הטעם, על פי דברי הראשונים, שבקשות אלו בלשון ארמית נתקנו להיאמר דווקא בציבור.

מה רשאי היחיד לומר

למעט שלוש עשרה המידות וקטעי הארמית, רשאי היחיד לומר את שאר הסליחות — הפיוטים, הווידוי, ופסוקי הבקשה והרחמים שבלשון הקודש. הווידוי "אשמנו בגדנו" יכול היחיד לומר אף ללא מניין. כן יכול לומר את פסוקי הרחמים ואת התחינות שבלשון הקודש. נמצא שעיקר תוכן הסליחות נשאר בידו, ורק חלקים מסוימים משתנים או נדלגים.

עדיפות התפילה במניין

מכל האמור מתבאר עד כמה חשובה אמירת הסליחות בציבור. לכן ראוי לאדם להשתדל ככל יכולתו להצטרף למניין לאמירת הסליחות, ולא להסתפק באמירה ביחיד. אם יש בעירו מספר מניינים בזמנים שונים, ישתדל להתאים את עצמו לאחד מהם. עת רצון בציבור גדולה לאין ערוך מאמירה ביחיד.

אמירה בעת הדחק

מי שאין באפשרותו כלל להצטרף למניין, יאמר את הסליחות ביחיד בדרך שהתבארה — בדילוג שלוש עשרה המידות וקטעי הארמית, או באמירתן בטעמי המקרא. אל יימנע מאמירת הסליחות לגמרי בטענה שאינו במניין, שכן עיקר עניין הסליחות — התשובה, הווידוי ובקשת הרחמים — שייך אף ביחיד. ובלבד שינהג כדין בחלקים הטעונים מניין.

סיכום ההלכות

• סליחות נתקנו בעיקר לציבור, ויש להשתדל לאמרן במניין.
• שלוש עשרה המידות — היחיד מדלג, או אומר בטעמי המקרא.
• קטעי הארמית — ראוי ליחיד לדלג עליהם.
• שאר הסליחות בלשון הקודש — היחיד רשאי לאמרן.
• אין להימנע מאמירת סליחות לגמרי מחמת חוסר מניין.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.