איסור ריבית — הלוואה בין יהודים והיתר עסקה

אסרה התורה לקחת ריבית על הלוואה בין יהודי לחברו, שנאמר "את כספך לא תתן לו בנשך". באיסור זה עוברים המלווה, הלווה, הערב, העדים והסופר. עיקרי הדינים בשולחן ערוך (יורה דעה סימנים קנט–קעז).

ריבית קצוצה וריבית דרבנן

"ריבית קצוצה" היא תוספת קבועה שהותנתה על ההלוואה — והיא אסורה מן התורה, וחייב להחזירה. "אבק ריבית" היא ריבית האסורה מדרבנן, כגון הקדמת מתנה למלווה או דברים הנראים כריבית — אף היא אסורה, אך אין כופים להחזירה.

ריבית מוקדמת ומאוחרת

אסור ללווה לתת למלווה מתנה או טובת הנאה לפני ההלוואה ("ריבית מוקדמת") או לאחר פירעונה ("ריבית מאוחרת") אם הם בגלל ההלוואה. אף דברים שאינם ממון — כגון לשבחו או להקדים לו שלום שלא נהג — אם הם בעבור ההלוואה, יש בהם איסור.

היתר עסקה

כדי לאפשר השקעות והלוואות עסקיות בלא איסור, תיקנו חכמי הדורות "היתר עסקה". עיקרו: שהכסף ניתן בחלקו כפיקדון להשקעה ובחלקו כהלוואה, באופן שהרווח המתקבל הוא חלק מרווחי העסק ולא ריבית על הלוואה. בנקים והלוואות עסקיות בקהילות ישראל נעשים על פי שטר היתר עסקה.

בזמננו

הפקדת כסף בבנק ישראלי, נטילת משכנתה, או הלוואה עסקית — נעשים בהיתר עסקה תקֵף. אך הלוואה פרטית בין חברים — אסור להוסיף עליה כל תוספת, ואם רוצים — עושים שטר היתר עסקה כדין. יש להיזהר מאוד בדיני ריבית שהם מצויים ודקים.

איסור ריבית מחנך לחסד ולא לניצול. למעשה יש לשאול רב מורה הוראה.