תקופהתרנ״ו–תשמ״א (1896–1981)
מקוםבגדד וירושלים
חיבור עיקרישו״ת יין הטוב, שאר יוסף
ציוןהר המנוחות, ירושלים
רבי יצחק נסים נולד בבגדד שבבבל למשפחת רבנים, ועלה לירושלים בצעירותו. הוא נודע כתלמיד חכם מובהק ופוסק חריף, והתמסר ללימוד ולהוראה.
בשנת תשט״ו נבחר לראשון לציון ולרב הראשי הספרדי לישראל, תפקיד שמילא כשלושה עשר שנה. הוא הנהיג את הרבנות בתקיפות ועמד על עקרונותיו במאבקים ציבוריים.
חיבוריו כוללים את שו״ת ׳יין הטוב׳ ואת ׳שאר יוסף׳, ובהם דן בשאלות הלכה מגוונות. הוא נודע כאיש עקרונות ובעל שיעור קומה תורני.
הוא נפטר בט׳ אב תשמ״א ונטמן בירושלים. חיבוריו ופסיקותיו ממשיכים ללוות את לומדי ההלכה בעולם הספרדי.