שרצים ורמשים האסורים: שמונה שרצי הארץ והשורץ על הארץ

איסור אכילת שרצים ורמשים הוא מן החמורים בתורה, וריבתה בו התורה לאווים רבים יותר מבכל מאכל אסור אחר. "וכל השרץ השֹרץ על הארץ שקץ הוא לא ייאכל" (ויקרא יא), ועוד פסוקים רבים בעניין. נבאר את עיקרי הדינים.

ריבוי הלאווים

חכמים מנו שהאוכל שרצים עובר על מספר לאווים, בהתאם לסוג השרץ ולמקום שריצתו. יש שרצים שעל אכילתם עוברים בכמה לאווים בבת אחת. ריבוי זה מלמד על חומרת האיסור ועל הריחוק שיש לשמור משרצים.

• שרץ הארץ — השורץ ורומש על פני האדמה.
• שרץ המים — יצורים קטנים השורצים במים.
• שרץ העוף — חרקים מעופפים.

שמונת השרצים

התורה מנתה שמונה שרצים מיוחדים שיש בהם דין טומאה במגע ("שמונה שרצים"), אך לעניין האיסור באכילה — כל השרצים אסורים, ולא רק שמונה אלו. שמונת השרצים נמנו לעניין דיני טומאה וטהרה, אך באיסור אכילה הכלל הוא שכל רומש ושורץ אסור.

שרץ המים והעוף

גם יצורים קטנים השורצים במים — כתולעים ושאר רמשים — אסורים, אף שאינם דגים. כך גם החרקים המעופפים, פרט לאותם מיני חגבים שהתורה התירה במפורש ושיש בהם מסורת ברורה. בלא מסורת על מין החגב, אין אוכלים אותו. רוב קהילות ישראל אינן נוהגות לאכול חגבים כלל מחמת חוסר מסורת.

שרץ הפורש מן הפרי

יש הבחנה חשובה בתולעים: תולעת שגדלה בתוך פרי בעודו מחובר או שכבר נמצאת בו, יש בה דינים מיוחדים. אך כל תולעת ש"פירשה" — יצאה אל פני הפרי או זחלה החוצה — נעשית בכלל שרץ השורץ על הארץ ואסורה לכל הדעות. לכן יש להקפיד מאוד בבדיקת פירות וירקות מפני תולעים, שכן אכילתן כרוכה בריבוי לאווים.

חומרת המעשה והשמירה

מפני חומרת האיסור, הקפידו גדולי ישראל בבדיקת מזון מפני חרקים ותולעים. ירקות עלים, קטניות, קמח ופירות מסוימים מועדים לנגיעות, ויש לנקותם ולבודקם כראוי לפני האכילה. בדיקה זו אינה חומרה בעלמא אלא חיוב גמור, שכן בכל תולעת שאדם בולע הוא עלול לעבור על איסורים רבים.

איסור השרצים מלמד עד כמה התורה הקפידה על קדושת המאכל ועל ריחוק מן הדברים המאוסים. "אל תשקצו את נפשותיכם" — האכילה משפיעה על נפש האדם, והשרצים, מלבד איסורם, מטמטמים את הלב. על כן יש להיזהר בהם זהירות יתרה ולבדוק את המזון בקפידה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.