שכר קבלן, שכירת כלים ושכירת בהמה: היקף דין בל תלין

דין בל תלין אינו מצומצם רק לפועל העובד בגופו, אלא נוהג גם בצורות נוספות של שכירות. עם זאת, יש הבדלים בין סוגי השכירות השונים. נבאר את היקף הדין על פי השולחן ערוך חושן משפט (סימן של"ט) והרמב"ם (הלכות שכירות).

שכירת אדם, בהמה וכלים

ההלכה קובעת שאיסור הלנת שכר נוהג לא רק בשכר אדם, אלא גם בשכר בהמה ובשכר כלים. כלומר, מי ששכר בהמה לעבודה או כלי לשימוש, וחייב שכר תמורת השימוש, חייב לשלם את שכר השכירות בזמנו ממש כדין שכר פועל. הטעם הוא שגם זה בכלל "פעולת שכיר" — שכר תמורת מלאכה או שימוש.

• שכר פועל העובד בגופו — בל תלין.
• שכר בהמה ששכרה לעבודה — בל תלין.
• שכר כלים שהושכרו לשימוש — בל תלין.

ההבדל בין פועל לקבלן

יש להבחין בין "פועל" שנשכר לזמן (כגון יום עבודה) לבין "קבלן" שקיבל על עצמו לעשות מלאכה מסוימת תמורת סכום קצוב, בלא תלות בזמן. גם הקבלן נכלל בדין בל תלין, אך הזמן שממנו מתחיל החיוב הוא משעת גמר המלאכה ומסירתה לבעל הבית. כל עוד לא גמר הקבלן את מלאכתו ולא מסרה, אין חיוב תשלום, ולכן אין הלנה.

לכן בקבלן הקובע הוא רגע סיום המלאכה ומסירתה. מאותו רגע מתחיל פרק הזמן לתשלום, לפי אם נגמרה ביום או בלילה, כדין כל שכיר.

כשהמלאכה נמסרת לשיעורין

לעיתים קבלן מוסר את מלאכתו לחלקים, או שבעל הבית מקבל את העבודה בשלבים. בכל חלק שנמסר ונתחייב עליו תשלום, מתחיל לגביו חשבון הזמן. הדבר מצריך עיון בפרטי ההסכם בין הצדדים, ולעיתים נקבע מראש מתי משלמים, ואז התשלום במועד המוסכם.

מסירת חומר הגלם לקבלן

יש חילוק נוסף בקבלן שעושה מלאכה בחומר של בעל הבית לעומת חומר משלו. כאשר בעל הבית נתן את החומר והקבלן רק עשה בו מלאכה, יש לדון בפרטים מסוימים בזמן החיוב. אלו דקויות שצריכות בירור, אך הכלל הגדול נשאר — שכר תמורת מלאכה חייב להשתלם בזמנו.

סיכום

דין בל תלין רחב, וכולל שכר פועל, שכר בהמה ושכר כלים, וכן את הקבלן. ההבדל המרכזי הוא שבפועל הזמן נמדד מסיום שעות העבודה, ובקבלן מרגע גמר המלאכה ומסירתה. כשהמלאכה נמסרת לשיעורין יש לדון בכל חלק, ולעיתים נקבע מועד מוסכם. בכל הסתעפויות אלו, בעיקר בעסקאות מורכבות, יש צורך בבירור מדויק.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.